לאזרחי דרא"פ נמאס ממפלגת השלטון שניצחה בבחירות בהיעדר אלטרנטיבה פוליטית

בשבוע שעבר נערכו בחירות כלליות בדרום אפריקה, 25 שנה אחרי הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה. בהיעדר אופוזיציה אמתית, מפלגת השלטון, הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC), ניצחה בבחירות. היא גרפה 62% מהקולות והעומד בראשה סיריל רמפוזה (ר' צילום: פליקר) יכהן כנשיא. הברית הדמוקרטית, מפלגת מרכז, זכתה ב-22% מהקולות. מפלגת השמאל הרדיקלי, לוחמי החירות הכלכלית (EFF), שמרה על כוחה (6.5%), ומפלגת הימין הלאומנית (IFP) השיגה 2.5% מהקולות.

2019-05-13_195736

עצרת משותפת של האיגודים המקצועיים והמפלגה הקומוניסטית של דרום אפריקה לציון ה-1 במאי 2019 (צילום: מורנינג סטאר)

שיעור העוני במדינה הוא 55%, ו-76% מהאוכלוסייה נמצאים בסכנת ירידה אל מתחת לקו העוני. דרום אפריקה זכתה באחרונה בתואר המפוקפק של המדינה הלאשוויונית ביותר בעולם: מחקרים הראו כי עשירית מהאוכלוסייה מחזיקה בכ-90% מההון במדינה.

הבחירות נערכו על רקע תסיסה פוליטית ואלימות משטרתית נגד מחאות חברתיות והפגנות אזרחיות רבות. האפליה המגדרית והגזענית נמשכות עקב כך ששוק העבודה עוד לא החלים לחלוטין מתקופת האפרטהייד והוא משרת אליטה מצומצמת בלבד. מערכות הבריאות והחינוך מתפוררות והתחבורה הציבורית עמוסת כשלים.

התכנית "ההעצמה הכלכלית השחורה", שאימצה מפלגת השלטון כדי לצמצם את איהשוויון הגזעני, יצרה מעמד שחור מובחן. בתוך כך, דוחות של ועדת חקירה ממלכתית, שקמה ב-2018 עם התפטרות הנשיא ג'ייקוב זומה, חושפים עוד ועוד מעשי שחיתות של פקידי ממשל. האמון בדמוקרטיה פוחת. כשישה מיליון אזרחים בני 30-18 (יותר מעשירית האוכלוסייה) לא נרשמו להצבעה וויתרו מראש על זכותם זו. בסקר שנערך טרם הבחירות, רק 21% מהאזרחים הצהירו כי הם סומכים על ממשלתם. דרום אפריקה נוטלת חלק בנטייה העולמית לאובדן האמון בשיטה הדמוקרטית, ומסתכנת בתפנית ימניתסמכותנית.

תחת שלטונו של הנשיא זומה, נערכה מתקפה מתמדת כלפי המערכת הדמוקרטית וחופש הביטוי. המשברים החברתיים והכלכליים מספקים קרקע פורייה לתנועות אופורטוניסטיות רבות. כך למשל צמח אגף אוונגליסטי חדש בעל נטיות סמכותניות ושמרניות, ומפלגות הממסד המסורתיות מעידן האפרטהייד זוכות בלגיטימציה מחודשת.

דרום אפריקה, הודו, ברזיל, אוגנדה, זימבבואה ורואנדה דומות במובן זה: כישלונותיהן של תנועות לשחרור לאומי מתקדמות לכונן רפורמה חברתית משמעותית – מולידים תנועות לאומניות, קסנופוביות, דתיות וסמכותניות.

סיפור מרכזי נוסף הוא המאבק בתוך מפלגת השלטון: מימין, תומכי ההון הכריעו לאחר ויכוחים לתמוך ברמפוזה; אחרים בקרבם טענו כי הנשיא הוא "סוציאליסט מסוכן בתחפושת". זאת בעוד שגורמים שמאליים בANC ממשיכים במאבק על אופיה האנטיאימפריאליסטי והסוציאליסטי.

המפלגה הקומוניסטית הדרום אפריקאית (SACP) והקונגרס של האיגודים המקצועיים של דרום אפריקה (COSATU) חזרו לANC כדי "לרסן את השחיתות הפושה", ולייצר "מרחב פעולה לכוחות מתקדמים בממשל החדש של רמפוזה". לעומת זאת, אחרים טענו כי מפלגת השלטון אינה מבטאת תקווה להתחדשות פוליטית והנשיא הנבחר ימשיך לקדם מדיניות צנע ניאוליברלית.

רמפוזה ממשיך, בינתיים, להתהלך בין הטיפות: הוא מוצג כלוחם בשחיתות, אך לא יבצע רפורמות עמוקות; מתפאר בעברו כאיש איגודים מיליטנטי אך כיום הוא מולטימיליונר. המשימה לטהר את המדינה מהשחיתות איננה פשוטה כלל. כדי להבין עד כמה השחיתות השתרשה עמוק, אפשר לצעוד לאורך הרחוב הראשי של קייפטאון ולשים לב לאותיות VOC הטבועות בזהב בלבני המדרכה. אלה ראשי התיבות של חברת הודו המזרחית ההולנדית – תזכורת לאינטרסים שעיצבו את ההיסטוריה של הקולוניאליזם, האפרטהייד והקפיטליזם. מיגור השחיתות, אם כן, פירושו להתמודד עם דפוסי הצבירה ההיסטוריים והסבוכים של כלכלת דרום אפריקה.

בהיעדר חלופה ברורה, השמאל הדרום אפריקאי עומד בפני החלטות קשות. נוכח אכזבת ההמונים, הוא חייב לשקוד על בניית צורה חדשה של פוליטיקה. עליו להפיק לקחים מהעבר ולשאוף לחזור לימים היפים של הסוציאליזם הדמוקרטי וההשתתפות ההמונית בראשית ימי קונגרס האיגודים המקצועיים; אך אל ללקחי העבר להפוך נוסטלגיה רומנטית.

המציאות החדשה וכישלונות העבר דורשים חשיבה חדשה. השמאל הדרום אפריקאי נלחם כעת בקרב מאסף, וכישלון בבניית חלופה משמאל יאיץ את קצב ההידרדרות החברתית ואת עליית הזרמים הפופוליסטים, הדתיים, הימניים, העדתיים והלאומניים.

קלייר אןלסטר, מייקל נייסןסמית'

הרשימה פורסמה במקור באתר "ג'קובין" ותתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"