לאון זהבי, שהיה חבר ותיק במפלגה הקומוניסטית הישראלית, מת ב-8 באפריל בתל–אביב. בן 91 במותו. תרם את גופו למדע.
זהבי נולד ב-1922 בבולגריה. הוא ברח ממולדתו ב-1941, עם עלייתם לשלטון של הפאשיסטים והגיע לארץ באוניית מעפילים, שנוסעיה נכלאו בעתלית. כעבור שנה הוא עבר למצרים ועבד בתחנת רדיו ששידרה תכניות אנטי–פאשיסטיות בשפה הבולגרית. במהלך שהותו בקהיר הצטרף למפלגה הקומוניסטית המצרית. בחוזרו לארץ ב-1947 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית.
היה פועל דפוס ועיתונאי. היה עובד המפלגה, ובהמשך – כתב בעיתון "אל אתיחאד" ובשבועון "זו הדרך".
בשנות חברותו במק"י מילא תפקידים שונים, ובכלל זאת בתחום קשרי החוץ. בשנות ה-80 היה שליח עיתונות המפלגה ונציגה במוסקבה. בשנים 1990-1985 כיהן בוועד המרכזי של מק"י. היה פעיל בארגוני שלום, בתנועת הידידות ישראל–ברה"מ ובוועד לידידות ישראל–בולגריה.
במהלך שליחותו במוסקבה ותודות להתערבותו של ח"כ תופיק טובי, קיבל אישור לעיין במסמכי האינטרנציונל הקומוניסטי (הקומינטרן). בעקבות עבודת מחקר ענפה, פרסם בהוצאת כתר (2005) את הספר "לחוד או ביחד – יהודים וערבים במסמכי הקומינטרן 1943-1919". הספר כולל מסמכים ופרשנות היסטורית, ותרם תרומה חשובה לתולדות המפלגה הקומוניסטית בפלשתינה המנדטורית בשנות פעילותה בתנאיי מחתרת.
במבוא לספרו כתב לאון זהבי: "ספר זה מבוסס על תפישה אינטרנציונליסטית מעמדית, הקוראת את קורות בני–אדם החיים בארץ נתונה בתקופה נתונה, כחלק מההתפתחות באזור ובעולם. לעומת הסיפר הלאומי, הרואה את ההתפתחות בתחום הצר והכמעט בלעדי של הלאומיות, מבוסס הסיפר האינטרנציונליסטי על ניתוח מעמדי. השאלה הלאומית כפופה על–פיו לשאלה המעמדית ואיננה מכרעת, היא משנית ולא עיקרית, חולפת ולא קובעת ונצחית. התפישה המעמדית מבוססת על השקפת עולם מטריאליסטית ודיאלקטית, הרואה את ההתפתחות האנושית כפועל–יוצא מאופן הייצור ומיחסי הייצור וממקומו של האדם ביחס אליהם".
בהמשך ציין זהבי: "מכאן נובע גם יחסה של התפישה האינטרנציונליסטית לפתרון הסכסוכים הלאומיים, המבוסס על שותפות אינטרסים של כל העמים, על זכותם ושאיפתם המשותפות לחופש ולעצמאות, להתפתחות תרבותית ולמורשת לאומית".
