כנס בהר הצופים לציון 50 שנה לדיקטטורה בברזיל לזכרו של המנהיג הקומוניסטי ולדימיר הרצוג

כנס באוניברסיטה עברית בירושלים שנפתח היום (ראשון) לציון יובל לדיקטטורה הצבאית הפרו-אמריקאית בברזיל יוקדש לזכרו של המנהיג הקומוניסטי הרצוג. ולדימיר "ולאדו" הרצוג נולד בקרואטיה ב-1937 ובא לברזיל בגיל תשע. ב-1959 הוא התחיל לעבוד כעיתונאי בעיתון "או אסטאדו דה סאו פאולו". הוא היה שליח העיתון בלונדון במשך שנתיים, עבד גם בבי-בי-סי, ולאחר מכן שימש כעורך בכיר במגזין "ויזאו". ב-1973 הוא התחיל לעבוד בערוץ טלוויזיה "קולוטורה", והתעקש על כך שהערוץ חייב לעמוד בסטנדרטים עיתונאיים, גם אם אלה אינם משרתים בהכרח את האינטרס של המשטר הצבאי. הרצוג נמנה אז עם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית שבמחתרת.

2014-12-14_193845

"הרצוג התאבד", זו התמונה שהופצה על ידי הדיקטטורה הצבאית לעיתונות הברזילאית  (צילום ארכיון: או אסטאדו דה סאו פאולו)

ב-25 באוקטובר 1975 הוא זומן לחקירה במפקדה של השירותים החשאיים בסאו פאולו, בחשד לחברות במפלגה הקומוניסטית. באותו יום נמצאה גופתו בתאו כשהוא תלוי בצווארו בחגורה של מדי אסירים. חוקריו טענו שהוא התאבד בתאו, וד"ר הארי שיבטה, הרופא האחראי על חדר המתים, אישר זאת בחתימתו על דו"ח ניתוח שלאחר המוות. הגרסה של המשטרה הוכחשה על ידי עדויותיהם של שני עיתונאים שראו אותו בכלא ושמעו וראו את העינויים שהוא עבר. בנוסף, הוכחות "בלתי ניתנות לערעור" לעינויים נמצאו בדו"חות עצמאיים של רופאים מטעם המשפחה שקבעו שהרצוג לא התאבד. גם תמונתו של הרצוג התלוי בתאו הפריכה את טענות המשטרה, משום שאפשר היה לראות שזאת תמונה מבוימת לחלוטין (רגליו של הרצוג נוגעות ברצפה). אולם נדמה שההוכחה הטובה ביותר לכך שהרצוג נרצח ולא התאבד היא העובדה שהוא נקבר בבית הקברות היהודי ולא מחוץ לגדר, כפי שנהוג במקרי התאבדות. רב הקהילה דאז, אנרי סובל, החליט לנהוג כך אחרי שראה את גופתו. לאחר מותו של הרצוג נערכו עצרות והפגנות רבות ברחבי ברזיל, שחוללו מפנה בעמדה של אזרחי ברזיל נגד העינויים, ואילצו את הצנזורה הצבאית להרפות מאחיזתה החונקת בעיתונות הברזילאית. לאחר שהושבה הדמוקרטיה לברזיל, הוגשה תביעה נגד ד"ר שיבטה, שלפי הטענה לא בדק את הגופה לפני שחתם על דו"ח הנתיחה, ובכך "הכשיר" את הרצח. איגוד הרופאים הברזילאי שלל ממנו את רישיון הרפואה שלו, אולם הוא המשיך לנהל את המכון הפתולוגי, בזכות תקנה חדשה שקבעה שמי שממלא את התפקיד הזה "לא חייב להיות רופא".

השנה, בו צוין היובל להפיכה הצבאי בברזיל אשר הובילה לעשרים ואחת שנים של דיקטטורה. ברחבי ברזיל ובאוניברסיטאות בעולם, מתכנסים חוקרים בכדי לנתח את התהליכים שהביאו את הצבא לשלטון. אירועים אלה דנו על חיים תחת שלטון רודני, צורות שונות של התנגדות, מעבר בחזרה לדמוקרטיה, ותוצאותיו של המשטר הצבאי. בשנת 2011, נשיאת ברזיל דילמת רוסף מינתה את "ועדת האמת הלאומית" לחקור את מעורבותה של המדינה בהפרות בוטות של זכויות אדם בתקופה הזו והיא פרסמה את הדו"ח הסופי ב-10 דצמבר האחרון ביום זכויות אדם בינלאומי (על כך ר' ידיעה שפורסמה בסוף השבוע באתר מק"י).

במסגרת האירוע "ברזיל חמישים שנה לאחר ההפיכה צבאית 1964: המרדף של דמוקרטיה וצדק" אשר מתקיים ארבעה ימים לאחר פרסום הדו"ח הסופי של ועדת האמת, מתקיים הסימפוזיון הבינלאומי בירושלים. חוקרים ומומחים משפטיים מברזיל וארצות הברית הצטרפו למומחים ישראלים בחוג לאמריקה הלטינית כדי לדון בנושאים: טיבו של המשטר; התנגדות וגלות; היחסים בין ברזיל, ישראל, והקהילה היהודית בברזיל ; החיפוש אחר אמת וצדק במעבר לשלטון דמוקרטי ; איכות הדמוקרטיה בברזיל בשלושת העשורים האחרונים; והמורשת של הדיקטטורה, ימין, והאנטישמיות בברזיל היום. הכנס שנפתח הערב בהר הצופים יסתיים ביום שלישי, 16 בספטמבר, בשעות ערב והוא ייערך באנגלית.

 לפרטים נוספים לחצו כאן