כל הכוח לעם: שיחה עם מועמדת לפרלמנט מטעם השמאל האיטלקי

לקראת הבחירות באיטליה שיתקיימו בעוד כשבועיים (4.3), שוחחתי עם אנה קאמפוסמפיירו (50), תושבת מילאנו וילידת העיירה גָלָארטה הסמוכה. קאמפוסמפיירו עומדת בראש הרשימה "הכוח לעם" (Potere al Popolo) לקאמרה, הבית התחתון של הפרלמנט האיטלקי. "הרשימה שלנו נקראת כך, בדומה לסיסמא המוכרת ולשירו של ג'ון לנון", מסבירה  קאמפוסמפיירו. "היא נולדה בדצמבר 2017. זו קואליציה של כוחות רבים. חלקנו, כמוני, מגיעים מהמפלגות הקומוניסטיות; חלקנו מתנועות אחרות: פמיניסטיות, סוציאליסטיות, אנטי-קפיטליסטיות, סביבתיות, פציפיסטיות".

 

היא מוסיפה: "אני בת 50, ואני אולי המבוגרת בין מועמדינו לפרלמנט. יש הרבה צעירים, ובמיוחד צעירות, מהצפון ומהדרום. אנו המפלגה היחידה שבראשה עומדת אישה, ולמעשה יש לנו יותר מועמדוֹת לבתי הנבחרים מאשר מועמדים".

 

מילאנו היא העיר הגדולה ביותר בצפון איטליה. קאמפוסמפיירו מתבדחת: "בצפון יצביעו לנו פחות, הם עשירים. בסיס התומכים שלנו בדרום גדול יותר משמעותית". אך מעבר להלצה, ניכרת בדבריה החלוקה המעמדית בין הדרום לצפון. על השמאל באיטליה מוטל התפקיד להיות אלטרנטיבה לכוחות המבקשים עצמאות בצפון איטליה: "ההיגיון המנחה את דורשי העצמאות באזורים העשירים בצפון הוא אותו היגיון של בניית חומות; שאחרים יגוועו בחוץ, ואילו הם יסתגרו בפנים. זו עצמאות המבוססת על עוני של אחרים ומתודלקת בהסתה גזענית".

 

המועמד הבא ברשימה אחרי קאמפוסמפיירו – יליד נאפולי שבדרום, צעיר בשנות העשרים לחייו. בשל מצוקת האבטלה בדרום, נאלץ לעזוב את עיר הולדתו בגיל צעיר. "זו תופעה נפוצה", היא מספרת. "דרומיים רבים 'מהגרים' צפונה; אחרים עוזבים את המדינה לגמרי. האוניברסיטאות באיטליה מצוינות, אך בוגריהן מתקשים למצוא עבודה קבועה. נגזרו עלינו חיים של אבטלה או עבודות מזדמנות. מצוקה זו קיימת גם בצפון, כמובן, אך בדרום נוכחת יותר".

 

כמו במדינות אחרות ביבשת, גם באיטליה ממשלה בהובלת הסוציאל-דמוקרטים היא זו שהפריטה בצורה חסרת תקדים. לעתים, הקרבה בין מפלגות המרכז-ימין למפלגות המרכז-שמאל איננה רק אידאולוגית. למה הכוונה? "מועמדים שבעבר היו שייכים למפלגה של ברלוסקוני – מייצגים היום את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית", קאמפוסמפיירו מספרת. "זו מעין מוטציה של המפלגה הדמוקרטית. ההנהגה הדיחה כל מי שנתן ביטוי לעמדות שמאליות.

 

"הם טענו כי היו אלה תכתיבים של האיחוד האירופי, אך ברור שהשינוי נעשה בלחץ של בעלי הון הגדולים. הסוציאל-דמוקרטיה באירופה כולה נקלעה למשבר: ביוון, בגרמניה, בצרפת.   באיטליה,   ולא   רק   בה,   המשבר   אינו   מתבטא בהתחזקות השמאל העקבי. דווקא הימין הקיצוני הוא זה שמתחזק משקיעתן של המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות.

2018-02-20_202746

"הרעיונות הקיצוניים של המפלגות הפשיסטיות שיתמודדו בבחירות הקרובות מצמיחים שורשים בלבבות האנשים. לפני כשבועיים (5.2) בעיר מָאקֶרטה, בחור לבן ירה בשישה פליטים אפריקאים מניגריה, גאנה ומאלי. הוא הצדיע במועל יד וקרא להילחם ב'פולשים השחורים'. הדם על ידיהם של המנהיגים הניאו-פשיסטים". אך הממסד, כך היא טוענת, מעניק לפשיזם הגואה גיבוי בשתיקה ובאופן פעיל. בהפגנה מול כינוס פשיסטי בבולוניה לפני ימים ספורים, למשל, הופנתה אלימות המשטרה כלפי המפגינים האנטי-פשיסטים.

 

מהו אתגר השמאל, אם כן? באיטליה ובכלל? קאמפוסמפיירו סבורה: "בראש ובראשונה, להפסיק את המלחמה בין עניים לעניים. הזרים אינם האויב. הפליטים בורחים ממשבר שאנחנו, המערב, יצרנו, ובלאו הכי מספרם מועט מלהוות משקל אמתי. האויב הוא הקפיטליזם. האויבות הן ממשלות הצנע והניאו-ליברליזם. הן שמצמצמות את המגזר הציבורי, שמעלות את גיל הפרישה, שמגדילות את שיעור האבטלה".

 

ובאשר לאיחוד האירופי? "עלינו לשנות אותו. להביא לפוליטיזציה ולדמוקרטיזציה שלו. לפרלמנט בבריסל יש כוח אדיר על בני אדם בכל אירופה, והאחרונים בעצם חסרי יכולת להשפיע עליו. אנו מאמינים כי יש לנהל משא ומתן תקיף מול האיחוד האירופי בעניין הצנע שהוא מעמיד כתנאי לאיטליה ולמדינות נוספות. פרישה ממנו נראית, כרגע, משימה בלתי-אפשרית".

 

מה סיכויי ההצלחה של קואליציית השמאל בבחירות? קאמפוסמפיירו אופטימית, אך יודעת שמדובר במשימה לא פשוטה. "בלא כיסוי תקשורתי, יהיה קשה לעבור את אחוז החסימה העומד על שלושה אחוזים. אנחנו כמעט שלא זוכים לייצוג בתקשורת", הסבירה, "מפני שאנו היחידים שמדברים בגלוי נגד מדיניות ההפרטה והצנע, דורשים לקצץ בתקציבי הצבא, לספק חינוך חינם והכנסה בסיסית לכל אזרח. יש בעלי אינטרס שרוצים להשתיק את המסר הזה.

 

"לכל מקום שאני מגיעה, ובכל פעם שאני מספרת על החזון שלנו, אנשים מתלהבים ושואלים איך ייתכן שלא שמעו עלינו לפני כן".
יוסף לאור

המאמר ראה אור בגיליון מספר 8 של "זו הדרך"