רבבות הפגינו נגד כנס השרים ה-11 של ארגון הסחר העולמי (WTO). הכנס נפתח ב-11 בדצמבר בבואנוס איירס, ארגנטינה, והסתיים כעבור ארבעה ימים בלא תוצאות. במהלך אירוע שפתח את הכנס הדו–שנתי, קראו שרים מ-164 מדינות החברות בארגון לפיתוחה של מערכת סחר גלובלי כוללנית יותר "כדי למלא אחר הצרכים של המאה ה-21". אבל, כאמור, ציפיות לחוד ומציאות לחוד.
הפגנה נגד ארגון הסחר העולמי בבואנוס איירס בעת הפסגה שנערכה בבירת ארגנטינה (צילום: פרנסה לטינה)
הגלובליזציה תקועה. המשבר הקפיטליסטי שהחל ב-2007 רק העמיק את היעדר ההסכמה בין חברות הארגון, שמתמודד עם תחושת אי–ודאות גדולה בשל העובדה שארה"ב – המנהיגה הוותיקה והבלתי–מעורערת שלו – שינתה את עורה תחת ממשלו של דונלד טראמפ. עתידו של הנשיא ושל הסכמי הסחר שבהם הוא מתכנן לפגוע נתונים בסכנה.
ממשל טראמפ "מחשב מסלול מחדש". הוא מבקש לסגת מהתפקיד המסורתי של הנהגת מוסדות גלובליים, למשל ארגון הסחר העולמי. מדיניות זו הותירה ריק בהנהגת המוסדות ועוררה ספק בקשר לעתידם. סיסמת הבחירות של טראמפ, "ארה"ב קודם" (America First), עוררה חששות כבדים מפני השלכות בינלאומיות שיהיו למדיניותו, המנוגדת למדיניות המוצהרת של הארגון.
השינוי במדיניות האמריקאית משקף עמדה, לפיה המבנה הגלובלי הנוכחי של חוקים וארגונים פוגע בריבונות של ארה"ב ובבעלי ההון האמריקאים. מעט אחרי כניסתו לתפקיד, מתח טראמפ ביקורת חריפה על הסכמים בינלאומיים, ואף ביטל את החברות של ארה"ב בהסכם הסחר הטרנס–פסיפי ההיסטורי. ממשלים קודמים, ובעיקר ממשל אובאמה, קידמו את ההסכם ההוא במשך יותר מעשור. ממשל טראמפ גם ביטל את חתימת ארה"ב על הסכם פריז בעניין האקלים ואיכות הסביבה, והחל לשאת ולתת מחדש בעניין הסכמי הסחר עם קנדה, מקסיקו ודרום קוריאה.
טענה נוספת של טראמפ ויועציו היא, כי ארגון הסחר נכשל בפיקוח על סין ו"הפרות חוקי הסחר הבינלאומיים שהיא מבצעת". לדברי טראמפ, סין מעולם לא מילאה את המחויבות שלקחה על עצמה כתנאי קבלה לארגון, ולא ריסנה את התפקיד שממלאת המפלגה הקומוניסטית במשק.
בכיר בבית הלבן מסר לעיתונות הכלכלית כי לא ברור אם ארגון הסחר יוכל להמשיך בפעילותו כשסין, שהפכה בשנתיים האחרונות הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, "אינה מסכימה לחלוק עם שאר המדינות החברות את היעד של מעבר למערכת מבוססת כלכלת שוק".
עוד מוקדם להספיד את ארגון הסחר העולמי, אחד המכשירים המרכזיים של המדינות הקפיטליסטיות הגדולות במטרה להעמיק את הגלובליזציה.
אך ייתכן שהשלכות המשבר הקפיטליסטי, עצמת הכלכלה הסינית, מדיניות כלכלית אמריקאית בלתי–מתערבת והתנגדות המונית להעמקת הגלובליזציה – מייתרות את קיומו.
הביצה והתרנגולת: ישראל וארגון הסחר
ארגון הסחר העולמי נוסד ב-1995 במטרה להסדיר את כללי הסחר בין המדינות ולקדם את הקפיטליזם המונופוליסטי. כעבור יותר מ-20 שנה חברות בו 162 מדינות.
הוא משמש כפורום לניהול משא ומתן: סבבי מו"מ נעשים במטרה לבצע רפורמות ניאו–ליברליות גדולות במערכת המסחר הבינלאומית וכמסגרת לגיבוש כללי סחר בינלאומיים ובסיס חוקתי לקביעת כללי התנהגות בזירה זו.
לפי הגדרת משרד הכלכלה הישראלי, "המדינות החברות נוטלות על עצמן התחייבויות המסייעות ליצרני טובין ושירותים, יצואנים ויבואנים לעבוד בסביבה עסקית יציבה כחלק מתכנון ארוך טווח". קרי, זהו מכשיר בידי בעלי ההון כדי להבטיח את צבירתו באין מפריע.
ישראל חברה בארגון מאז הוקם. כל שרי הכלכלה (לשעבר שרי התמ"ת) מטעם מפלגות הליכוד, העבודה, קדימה, כולנו ומרצ דבקו במדיניות הדוגלת בהשתלבות ישראל בגלובליזציה הקפיטליסטית, תוך אימוץ מדיניות ניאו–ליברלית קיצונית.
בכנס השרים של 2001 בדוחא, נפתח סבב דיונים במטרה להמשיך בקידום תהליכי הגלובליזציה והידוק הקשר הכלכלי בין החברות בארגון, אך המו"מ נקלע למבוי סתום. מאז ועד למפגש הכושל בבואנוס איירס החודש לא נרשמה התקדמות בנושא. עיקר המחלוקת – בפער בין עמדות המדינות הפריפריאליות לבין המדינות במרכז הגלובלי. שינויים בכלכלה העולמית הפכו את סין, הודו וברזיל לגורם מכריע ולמדינות בעלות כוח רב במפת הסחר העולמית.
מהן ההשלכות של החברות בארגון על הכלכלה הישראלית? להמחשה אציין רק מקרה אחד. שנים רבות, לוחץ הארגון על ממשלת ישראל להפסיק את התערבותה בענפי החקלאות והמזון. על מנת לעמוד בהתחייבותה, צריכה ישראל להסיר מכסי מגן ולהפסיק את תמיכתה בחקלאות, המתבטאת בעיקר בחסות ממלכתית למשקי הביצים והחלב.
האם הפרטת שוקי החקלאות טובה לחקלאים? מובן שלא. האם הורדת מכסי המגן טובה ליבואנים וליצרני המזון הזרים? בהחלט.
אפרים דוידי
