כוח לעובדים, שנוסד במאי 2007, מציין בימים אלו 8 שנות פעילות. כיום, מונה הארגון כ- 12,000 חברות וחברים ומייצג למעלה מ-20,000 עובדים ועובדות: במפעלים, בענף הבניין, בתחבורה הציבורית, בבנקאות, בתחומי הרווחה והבריאות, בחינוך הגבוה, התיכוני, היסודי ובגיל הרך, בשרותי תרבות ובעמותות לשינוי חברתי; עובדי קבלן, עובדי שירותים מופרטים, ועובדים המתאגדים למנוע הפרטה והרס של שירותים ציבוריים עליהם הם מופקדים; מובטלים ופנסיונרים; יהודים וערבים; נשים וגברים; חילונים, חרדים, מסורתיים ודתיים, אזרחי ישראל וחסרי אזרחות ישראלית. “כוח לעובדים” הוא כעת הארגון הגדול ביותר בארץ בתחום התחבורה הציבורית המופרטת, בתחום המכללות המתוקצבות ובתחומים נוספים.
לקראת האחד במאי, יום העובד הבינלאומי, פרסם כוח לעובדים מנשר ובו נכתב כי הוא "ניצב בחזית המאבק בקפיטליזם בישראל, המייצר פערים בלתי נתפשים בין עושר קיצוני לעוני מחפיר. קפיטליזם שפירושו ניצול כלכלי של הרבים על ידי מעטים, באמצעות מערכת כלכלית ופוליטית המשמרת את כוחם של אותם מעטים. אלו אליטת בעלי הון גדולים, ושותפיהם בממשלה ובכנסת. בכלכלה הישראלית מי שנושא באמת בנטל – העובדות והעובדים בשירותים ובתעשייה – נאלצים להסתפק בשכר נמוך שאינו מתעדכן, במדינת רווחה מתפוררת ובתנאים סוציאליים מועטים או לא קיימים. זאת שעה שמן הצדק היה שהעובדים הם שישלטו בכלל 'פירות הייצור' ויביאו לחלוקתם השווה וההוגנת לכלל החברה הישראלית".
לדברי הארגון, ישראל היא כלכלה של שכר נמוך. השכר החציוני בישראל נמוך מ-7,000 שקל לחודש ושכר המינימום בישראל, עודנו נמוך יחסית ואבסולוטית. המאבק למען העלאתו של שכר המינימום הביא להישג חשוב אולם שכר המינימום עודנו רחוק מהיעד, עודנו לא מאפשר קיום בכבוד, והמאבק לכן לא תם. “כוח לעובדים” ממשיך לדרוש את העלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה לפחות, כולל הצמדה למדד ולעלייה בתוצר לנפש. השנה הקרובה, תהיה בכוח לעובדים שנת ההעסקה הישירה. השנה נציב זרקור על תחלואי "ההעסקה העקיפה, כלומר העסקה באמצעות חברות קבלן וחברות כוח אדם. "כמי שמובילים את איגוד עובדי הקבלן במגוון ענפים, אנו חווים יום-יום את התנערות המעסיק האמיתי, לרוב המדינה או מוסד ציבורי, מתנאי שכרם ועבודתם של עובדי הקבלן. אנו פועלים נגד המעסיקים שמנסים לחגוג על גבם של עובדים מוחלשים אלו. אנו קוראים להעסקה ישירה של כלל עובדי הקבלן במגזר הציבורי, בדגש על תחומי השמירה, ניקיון, חינוך ורווחה".
כמו כן, כוח לעובדים קורא להרחבת זכות השביתה וההתארגנות בישראל. זכות השביתה בישראל מוגבלת באופנים רבים והיא צרה ומצומצמת בהשוואה לארצות סקנדינביה ולארצות רבות נוספות. בישראל קיימות הגבלות קשות מאוד על הזכות לקיים שביתות סולידריות, וקיים סף התאגדות גבוה מידי בשביל לקבל זכות ראשונית לשביתה ולמו”מ קיבוצי, (תנאי "היציגות"), ומגבלות נוספות שאינן תואמות את אמנות ארגון העבודה העולמי ואת הסטנדרטים במדינות שכן מכבדות זכויות עובדים.
לדעת הארגון "האחד במאי, חג הפועלים הבינלאומי, הוכרז לפני למעלה מ־120 שנה, בעקבות מאבקי עובדים בקנדה ובארצות הברית להגבלת מספר שעות יום העבודה, מאבקים שבהם עשרות מפגינים מבין הפועלים נרצחו בידי המשטרה, אך כתוצאה ממאבקים אלו, הביאו ארגוני העובדים לגיבוש מדינת הרווחה המודרנית. לכן האחד במאי הוא המועד לשוב ולציין כי כוח לעובדים ימשיך לפעול למען חברה בלי עליונים מורמים מעם ותחתונים שאיש אינו סופר אותם. לפעול תוך חתירה לחברה ללא גזענות, ללא דיכוי וללא אפליה מכל סוג ועל כל רקע – מין ומגדר, מוצא, לאומיות או אזרחות, למען שוויון בין כל בנות ובני האדם ובמטרה להוביל בסופו של דבר לחברה ללא מנצלים וללא מנוצלים".
למנשר המלא שפורסם לקראת יום העובד הבינלאומי:
