יש מה לעשות מול הפרטת השירותים החברתיים והציבוריים

במהלך כ-20 השנה האחרונות, ייבשו ממשלות ישראל את השירותים הציבוריים באמצעות הפחתת תקצובם, הקצאה בלתיהולמת של כוח אדם, כפיית תכניות "הבראה" ו"ייעול" והמאסתם של שירותים אלה על האזרחים. משרד האוצר ניצל את ההתמרמרות הציבורית המוצדקת כלפי איכות השירות לצורך הסתה פרועה נגד השירות הציבורי כולו, ובייחוד נגד העבודה המאורגנת. שכבות רחבות באוכלוסייה שוכנעו, ועודן סבורות, כי עובדי השירות הציבורי עצלנים, וכי מכורח הסכמים קיבוציים אין הממשלה יכולה לספק את השירות הנדרש באיכות ראויה.

2018-05-27_201132

כרזה במחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011 (צילום: אקטיבסטילס)

תהליך זה, יחד עם ליבוי האווירה הציבורית העוינת, אפשרו את הצגת "הפתרון הגואל" – הפרטה. הטענה העיקרית הייתה, שהמדינה איננה מתאימה לניהול השירותים לאזרח באופן יעיל וכלכלי, וכי ארגון חיצוני (פרטי) שיבצע עבורה את השירותים ייתן לאזרח שירות טוב ומכובד יותר ובעלויות מצומצמות יותר.

ההפרטה בשירותים החברתיים מורכבת משני סוגים עיקריים: הפרטה של אספקת השירות, קרי שירות שניתן בעבר בידי גופים ציבוריים ניתן כעת בידי גופים פרטיים (למשל שירותי הבריאות לתלמיד בבתי הספר); והפרטה של מימון השירות, קרי הפיכת זכות שהממשלה חייבת הייתה לדאוג למימושה לשירות הנקנה בכסף האזרחים, התורמים, הקרנות והעמותות (למשל ביטוחי הבריאות, שכר הלימוד והוראה פרטית גם במסגרת בתי הספר הציבוריים).

הבסיס החוקימשפטי של מדיניות ההפרטה הוכן הן בחקיקה ראשית ישירה והן בסעיפים ששולבו ב"חוק ההסדרים" המוגש מדי שנה מאז 1985. כך הועברו רפורמות מרחיקות לכת שפגעו בשירות הציבורי או אישרו הפרטות חלקיות (קיצוצים בחינוך, ברווחה ובבריאות, "תכנית ויסקונסין"). בולטת מאוד בהקשר זה ההפרטה של משק המים ומערכות הביוב והעברתם לאיגודי ערים הפועלים מחוץ לרשויות המקומיות (ובמקביל הטלת מע"מ על הספקת מים) – במטרה להעבירם לניהול פרטי מאוחר יותר.

כלי נוסף המוכר פחות לציבור הוא "מיקור חוץ". בדרך זו הופרטו באופן מסיבי שירותים, תוך שימוש במכרזים שונים ומשונים מטעם הרשויות, בלא שום דיון או ביקורת ציבוריים. בדרך זו הופרטו בפועל שירותי פינוי האשפה כמעט בכל הרשויות המקומיות, שירותי הטאטוא, הגינון והתחזוקה וכן שירותי הרווחה. היקפי ההפרטה והעברתם למגזרים השלישי והפרטי הם כמעט בלתינתפשים עבור רוב האזרחים.

בתחום החינוך, מעורבות מצומצמת תחילה של ארגוני המגזר השלישי תפחה במידה ניכרת. בעשור השני של שנות האלפיים נוטלים עמותות, קרנות וארגונים פילנתרופיים רבים חלק פעיל במערכת החינוך. בנייר עמדה שהוגש ב-2008, כלומר לפני עשור, לוועדת החינוך של הכנסת, מצאה ד"ר וינהבר כי בסוף 2005 היו רשומות כ-4,000 עמותות חינוך פעילות המעורבות בכל רבדיה של מערכת החינוך: הקמת בתי ספר, פיתוח תכניות לימוד (עמותות מעורבות בנושא זה בכ-90% מבתי הספר בארץ) והכשרת מורים ומורות.

מספר ארגוני הבריאות ללא כוונת רווח קפץ מ-357 בשנת 2000 ל-1,882 השנה. אלה מקיפים ארגוני טיפול ומניעה; ארגונים המציעים שירותים לחולים במחלה מסוימת (דוגמת האגודה למלחמה בסרטן או הוועד למלחמה באיידס); ארגונים הפועלים להגנה על ציבור מסוים (למשל ארגוני הנכים); ואלה המספקים סיוע ומשאילים ציוד (יד שרה, עזר מציון).

שירותי הרווחה בישראל היו מושתתים גם בעבר על שיתוף פעולה בין המדינה לגופים לאממשלתיים. ואולם, בעשורים האחרונים מגמה זו גברה ולפי הערכה של משרד הרווחה, כיום כ-90% משירותי הרווחה בישראל מסופקים בידי גורמים שאינם ממשלתיים, לרבות למעלה מ-2,780 ארגוני מגזר שלישי בתחום הרווחה, הפועלים במגוון תחומים: בתי אבות ודיור מוגן; פנימיות ומשפחות אומנה; שירותים לנכים ולמוגבלים שכלית והתפתחותית; שירותים למשפחות במצוקה ולנוער. ככל שהתחזקו מגמות ההפרטה וגדל הצורך בשירות, כך גדל כוחם של ארגוני המגזר השלישי.

הפרטת השירותים החברתיים פוגעת בחברה הישראלית בכמה היבטים: ראשית, צמצום אספקת השירותים לאוכלוסיות מוחלשות שאינן יכולות לשלם תמורת שירותים חברתיים באיכות גבוהה; שנית, ייקור עלות השירותים המועברים לידי גורמים פרטיים שבחלקם פועלים למטרות רווח ובכך פוגעת בשכבות המוחלשות; שלישית, העמקה של פערים חברתייםכלכליים והנצחתם; רביעית, כרסום בזכויות האזרח ועידוד קפיטליזם חזירי.

ההפרטה פוגעת במקביל בעבודה המאורגנת, בהיקף התעסוקה ובתנאי העבודה. הפגיעה נעשית בדרך של פיטורים ו"צמצומים" של עובדים שהועסקו עד לשלב ההפרטה כעובדי המדינה או הרשויות המקומיות. גם במקומות שבהם לכאורה לא בוצעו פיטורים ישירות כתוצאה מן ההפרטה, בפועל לא נקלטו עובדים חדשים ועם פרישת עובדים ותיקים הצטמצם היקף העובדים המאורגנים. התוצאה היא פיחות משמעותי בכוחם הארגוני של העובדים, ובעיקר ביכולתם לנקוט בצעדים ארגוניים אפקטיביים כדי לקדם יחד מטרות של מעמד העובדים או למנוע פגיעה בו. כמעט כל מקומות העבודה המופרטים אינם מאורגנים במסגרת ארגוני העובדים. בדרך כלל, תנאי העבודה אצל ספקי השירות הפרטיים הם מינימליים בלבד ולא קיימת בהם כל הגנה מפני פיטורים.

ישנן דרכים להתמודדות עם האתגרים של הפרטת השירותים החברתיים ואצביע על כמה מהן: ראשית, לפעול באופן אקטיבי ומסיבי בארגוני העובדים כדי לארגן מחדש את העובדים המועסקים במסגרות המופרטות; שנית, לאמץ את דרך הפעולה של ארגוני המורים והעובדים הסוציאליים, במטרה להחיל את ההסכמים הקיבוציים גם על עובדי השירותים המופרטים; שלישית, להילחם בהפרטה בזירה המשפטית (ר' פרשת הפרטת בתי הסוהר); לתקוף את ההפרטה בזירה הציבורית (דוגמא מוצלחת המלחמה ב"תכנית ויסקונסין"; דוגמא כושלת הפרטת הנמלים); רביעית, לחזק את התודעה המעמדית של העובדים בישראל גם בעניין ההפרטה.

מור סטולר

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב