השיח הפוליטי בבחירות 2019 מועד ב׳ מתרכז בהחלפת השלטון – אך לא בהחלפת מדיניות השלטון. הוא מתרכז בהרכב הממשלה – אך לא במדיניות שלה. עדות לכך היא העובדה שמועמד האופוזיציה לראשות הממשלה מכריז כי הוא שואף לממשלה עם הליכוד. גישה זו היא הסיבה לכך שחצי מהמערכת הפוליטית מסתפקת ב״רק לא ביבי״.
ח"כ עאידה תומא–סלימאן מסיעת חד"ש (צילום: זו הדרך)
גם אנחנו, מועמדי המשותפת, נשאלים מכל עבר – האם תיכנסו לממשלה? המילים ״שר ערבי״ נזרקות לאוויר כאילו הן מילות קסם. אבל הצימוד הזה בין השפעה לבין ממשלה הוא שגוי, וההיסטוריה שלנו מוכיחה זאת.
אנחנו, הציבור הערבי, השפענו ומשפיעים על מציאות חיינו. חוללנו נס כשקמנו מן הנכּבּה. בהנהגת מק"י, התייצבנו מול הממשל הצבאי והפלנו אותו, במה שהיה קרב מכונן למען ערכי הדמוקרטיה ולהשגתם, לחופש הביטוי וההתארגנות. אנחנו החזרנו את אדמות אל־מל שהופקעו בשנת 1976 (שטחים בבקעת סכנין שהופקעו עבור שטח אימונים צבאי – ובעקבות כך פרצו אירועי "יום האדמה"). אנחנו התארגנו במסגרות קהילתיות־לאומיות, נאבקנו נגד תכנית פראוור הן בשטח והן בכנסת והצלחנו להפיל אותה. הישגים אלה הושגו בזמן שישבנו באופוזיציה – באופוזיציה העקשנית, העקבית והלעומתית ביותר.
אם נשב כחברי כנסת ערבים באחת הממשלות שניתן לעלות על הדעת במציאות הנוכחית, הרי שהדבר יהיה בגדר פגיעה אנושה בפעילות הפוליטית המאורגנת של הציבור הערבי וצמצום מהותי של היכולת להשפיע. השתתפות בממשלה שחרתה על דגלה את הקונצנזוס המושל בישראל היא השתתפות בממשלת כיבוש ואפליה. אם נהיה בה, ישתמע כאילו הסכמנו, כחברי כנסת ערבים, לשאת בעול האחריות למציאות זו, שכן שסירבנו בעבר להצטרף לקואליציה כלשהי. כנראה שמעולם לא עלתה בראשו של איש השאלה: מתי הייתה הפעם האחרונה, או אפילו הפעם הראשונה, שבכלל הוצע לנו להיות חלק מן הקואליציה?
הניסיון לשכנע את הציבור הערבי שאינו יכול להשפיע אם נציגיו נמצאים באופוזיציה הוא חלק ממאמץ קדחתני ובלתי נלאה לחיסולו של הקול האופוזיציוני האמיתי הנלחם למען שוויון במדינה. השיח הישראלי הדומיננטי מנסה להצר את צעדינו ולהותיר לנו רק אפשרות אחת – לזחול לממשלה, גם כאשר "האלטרנטיבה" מאמצת את עמדות השלטון.
ב-2015, ולאורך תקופה של ארבע שנים פיתחנו כלי מוכח להשפעה פוליטית, ושמו – הרשימה המשותפת. באמצעות הרשימה המשותפת השגנו השפעה במישור הפרלמנטרי, במישור ההתארגנות שלנו כציבור ערבי ובמישור החוסן הקהילתי והלאומי שלנו. ההוכחה הטובה ביותר להצלחה שלנו היא העובדה שהשלטון עושה כל שביכולתו להצר את צעדינו ולדחוק אותנו מפעילות בכנסת, כפי שפורסם בדוח אמנסטי לאחרונה (עוד על כך – ר' עמוד 4 בגיליון "זו הדרך" הקרוב).
באמצעות הרשימה המשותפת הצלחנו למנוע את הפגיעה האנושה בייצוג הפוליטי והפרלמנטרי שלנו באמצעות העלאת אחוז החסימה. הצלחנו לעמוד, לעת עתה, מול המזימה של הצבת מצלמות המעקב בקלפיות, וסיכלנו את ההשתלטות של הליכוד על יום הבחירות. השפענו על מדיניות המשטרה שניסתה להטיל עלינו את האחריות לפשיעה ולאלימות הגואות בחברה שלנו, והצלחנו להשפיע על התנהלותה מול ארגוני פשיעה ולחשוף את כישלונה בהחרמת כלי נשק בחברה הערבית.
אני יכולה לומר בכנות כי הבחירה בי כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת אִפשרה לי להשפיע ולהטביע חותם ברור בסוגיות משמעותיות הנוגעות לא רק בחייהן של נשים ערביות אלא בנשים בכלל. את כל זאת השגתי מבלי להיות חלק מהממשלה ובמידה רבה על אפה ועל חמתה של הממשלה ובאמצעות התנהלות אופוזיציוניות מובהקת.
כן, אנחנו רוצים להשפיע. כן, ככל שכוחנו יגדל נשפיע יותר. אבל השפעה אמיתית נובעת מתוך תפישה פוליטית ברורה ובלתי–מתפשרת. אנחנו עושים הרבה מהאופוזיציה, ואם נוביל את האופוזיציה – השפעתנו עוד תגדל. הרשימה המשותפת, עם גודלה והמגוון שהיא מייצגת, היא כוח פוליטי מוביל שלא ניתן להתעלם ממנו במפה הפוליטית הישראלית. אנחנו משפיעים, וזו האמת לאמיתה, גם אם רבים מנסים, למרבה הצער, לערער על כך.
עאידה תומא–סלימאן
