ארגון "יש דין" השיק השבע מאגר מידע שמרכז את כל החוקים והצעות החוק שהניחו חברי הכנסת וממשלת הימין על שולחנה של הכנסת שיש בהן מאפיין או מרכיב בעל אופי סיפוחי. מהארגון נסמר ש"לקראת סיום כהונתה של הכנסת ה-20 ניתן לומר כי היא התאפיינה בעליית מדרגה משמעותית במדיניות הסיפוח ההדרגתי של מדינת ישראל את הגדה המערבית, שעיקרה מעבר מסיפוח דה–פקטו (למעשה) לסיפוח דה–יורה (להלכה)". על שולחנה של הכנסת ה-20 הונחו 60 הצעות חוק שיש בהן אלמנט סיפוחי. שמונה מהן התקבלו, והפכו לחוקים בספר החוקים של ישראל. משמעות הנתונים הללו היא כי כנסת ישראל רואה עצמה כבעלת סמכות חקיקה לגבי הגדה המערבית, ולמעשה כריבון שם.
במאגר זה 'סיפוח' משמעותו החלת הריבונות הישראלית על שטחי הגדה המערבית שנכבשו בידי ישראל ב-1967. ישראל מעולם לא החילה את ריבונותה בשטח זה, למעט בירושלים המזרחית, והוא נתון תחת שליטתה הצבאית ונחשב מבחינתה, כמו גם מבחינת הקהילה הבינלאומית, כשטח שאינו חלק ממדינת ישראל. סיפוח שטח שנכבש במהלך סכסוך מזוין לשטחה של המדינה הכובשת הוא אסור על פי החוק הבינלאומי, הקובע כי השטח הכבוש יוחזק באופן זמני תחת משטר של כיבוש, עד שיבשילו התנאים להשיבו בהסכם.
על פי החוק ההומניטרי הבינלאומי, במסגרתו של משטר הכיבוש הזמני, את תפקידו של הריבון בשטח הכבוש ממלא המפקד הצבאי, והמסגרת המשפטית החולשת עליו היא דיני הכיבוש המוגדרים בחוק הבינלאומי (לצד הדינים המקומיים שהיו בתוקף ערב כיבוש השטח). המפקד הצבאי אחראי על ניהול סדרי החיים, תוך שמירה על הסדר הציבורי ועל שלומה של האוכלוסייה המקומית בשטח הכבוש. משמעות הדבר היא שחקיקה של מדינה לגבי השטח הכבוש בידה היא החלה של ריבונותה עליו, ובפועל סיפוח שלו.
הכיבוש הישראלי בגדה המערבית מתאפיין לאורך שנותיו במדיניות של סיפוח זוחל באמצעות ביצוע שינויים ארוכי טווח בשטחה. הדוגמה הבולטת ביותר למדיניות הסיפוח דה–פקטו היא הקמת וטיפוח מפעל ההתנחלויות בשטח הכבוש, תוך גזל נרחב של אדמות ומשאבי טבע.
בכנסת מייצגים נבחרי הציבור את רצונם של אזרחי ישראל שבחרו בהם. לעומתם, מיליוני הפלסטינים תושבי גדה המערבית אינם בעלי אזרחות ישראלית ואינם בעלי זכות בחירה ולכן האינטרסים שלהם אינם מיוצגים בכנסת ואין ביכולתם להשפיע על מדיניותה של ישראל. בניגוד למפקד הצבאי, המוסמך מתוקף החוק הבינלאומי, לשקול אך ורק את טובתה של האוכלוסייה הנכבשת ואת צרכי הביטחון, לנגד עיני חברי הכנסת עומדת קשת רחבה בהרבה של שיקולים ואינטרסים, והם אינם מחויבים לשקול כלל את טובתם של הפלסטינים שאינם מיוצגים על ידם.
לצדן של הצעות החוק, מתבטאים מהלכי הסיפוח דה–יורה גם בחוות דעת משפטיות ובשינוי בעמדותיה של המדינה (למשל בעתירות הנידונות בבתי המשפט ובפרסומי משרד החוץ). תמורות אלו קוראות תיגר על מעמדה המשפטי של הגדה המערבית כשטח כבוש, על סמכויות פעולתה של ישראל שם, ועל חובתה של ישראל להגן על זכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית שחיה תחת כיבוש ועל רכושה.
מאגר זה מתרכז במהלכי הסיפוח דה–יורה באמצעות מהלכי החקיקה של הכנסת. ניתן למצוא בו מידע מפורט אודות הצעות חוק שונות העוסקות בנושאים מגוונים ונמצאות בשלבים שונים של חקיקה – החל מהגשת ההצעה ועד לחוקים שאושרו ונכנסו לספר החוקים של ישראל – שהמשותף לכולן הוא שיש בהן אלמנט כלשהו של סיפוח.
כמעט מיותר לציין שעד כה מדינת ישראל לא הצהירה בגלוי שפניה לסיפוח הגדה המערבית, ואף לא העניקה לתושביה הפלסטינים של הגדה המערבית מעמד של אזרחים שווי זכויות. לפיכך, ככל שמתגברים צעדי הסיפוח, מתחזק הרושם כי ישראל הופכת את עצמה למדינת אפרטהייד, שתחת שלטונה וריבונותה חיים שני סוגים של בני אדם: אזרחים ישראלים בעלי זכויות מלאות, ותושבים פלסטינים משוללי זכויות פוליטיות ואחרות.
הצעות החוק והחוקים קובצו לארבעה סוגים: החלת המשפט והשיפוט הישראלי (ריבונות) – קבוצת חוקים המבקשת להחיל את הריבונות הישראלית על הגדה המערבית כולה או על חלק ממנה; חקיקה ישירה של הכנסת על השטח הכבוש – קבוצה של חוקים המבקשת לנכס לכנסת הישראלית סמכויות חקיקה לגבי השטח הכבוש, ולחוקק באופן ישיר חוקים בעלי תחולה טריטוריאלית (בניגוד לתחולה פרסונלית) בגדה המערבית; נטילת סמכויות המפקד הצבאי – קבוצת חוקים שמבקשת להפקיע סמכויות מהמפקד הצבאי – היונק סמכויותיו מהמשפט הבינלאומי וממלא את מקומו של הריבון בשטח הכבוש – ולהעבירן לידי הכנסת או רשויות ישראליות אחרות ונרמול וטשטוש הקו הירוק – קבוצת חוקים שמבקשת לטשטש את ההבדלים בין מדינת ישראל הריבונית לבין הגדה המערבית הכבושה ומצויה תחת שלטון צבאי ישראלי. המאגר ימשיך להתעדכן, במידת הצורך, עם כינונה של הכנסת הבאה לאחר הבחירות ובקרוב תתפרסם גם בשפה הערבית.
