בשבוע שעבר, בתזמון חשוד ובלתי הוגן, חשפה עיריית ירושלים שני מסמכים חשובים: ההסכם הקיבוצי המיוחד שחתמו ההסתדרות והעירייה בנושא שירותי הטיאוט העירוניים, ומעטפות המכרזים בהן שמות הזוכים במכרז ההפרטה של שירותי הטיאוט. המסמך הראשון מאפשר הפרטה מלאה של הטיאוט הידני בעיריית ירושלים, ואילו השני הכניס לתוקף את הפסקת העסקתם של 250 עובדי טיאוט, שיוחלפו ב-600 עובדי קבלן. כפועל יוצא תזרים העירייה כמיליארד ש"ח לחברות הסוחרות בעובדים.

מפגינים בירושלים נגד האלימות המשטרה בעיסאוויה במוצ"ש האחרון (צילום: פרי ג'רוסלם)

ההסכם בין העירייה וההסתדרות, שנחתם ב-31 ביולי 2019, הוסתר מעין הציבור במשך ארבעה חודשים. העובדים והמתנגדים למהלך ההפרטה לא ידעו את פרטי ההסכם שיקבע את עתידם, את לוח הזמנים המדויק שלו ואת משמעויותיו המלאות. האם ניתן לבטלו? האם ניתן למתוח עליו ביקורת? כיצד יושפעו זכויות העובדים? הערפל המכוון שזרתה העירייה, כחלק מאסטרטגיית "הפרד ומשול", איפשר את המשך ההפרטה ללא התנגדות ממשית של העובדים, אשר חוששים לתנאיהם ולמקום עבודתם.

מי כן ידע את תוכן ההסכם? יו"ר מרחב ירושלים בהסתדרות, דני בונפיל. בונפיל ניצל את היעדר המידע כדי להציג לציבור עמדה אחרת, שונה בכל ראיון. אך כל העמדות כולן מתעלמות מאחריותו הבלעדית להפרטה ולשלילת האפשרות המשפטית להתנגד להן. למעשה, בונפיל עצמו הוא זה שחתם על סיום העסקתם של 250 עובדים באופן שאינו מאפשר תביעות נוספות או ביקורת. מדובר בהסכם הגרוע ביותר מכל הסכמי ההתייעלות שהיו. זה הסכם שהפקיר לחלוטין את העובדים המוחלשים ביותר בעיריית ירושלים ושבר את העבודה המאורגנת. רק לחץ ציבורי רחב יכול לסייע כעת.

השליטה של העירייה וההסתדרות על המידע מסמסה כמעט לחלוטין את ההתנגדות להסכם. ב-26 בנובמבר נחשפו כל פרטיו, ואז נתגלה לעובדים שהם יכולים לממש את הזכויות המעטות שההסכם הקיבוצי המיוחד מעניק להם רק עד סוף נובמבר. מרבית העובדים היו משוכנעים שנותר להם חודש נוסף, וכי עוד ניתן למנוע את ההפרטה או להטיב את תנאיהם. חלקם האמינו שלא הם יהיו אלה שמפוטרים. פרק הזמן הקצרצר שהוקצה לערעור – ארבעה ימים בלבד – הכה את כולם בתדהמה. הוויתור האנטי-דמוקרטי על זכויות העובדים המאוגדים היה מוחלט. כבר ביום ראשון השבוע (1.12) נשלחו ל-28 מהעובדים מכתבי פיטורים. עוד ועוד יפוטרו במהלך חודש דצמבר ללא חסות ההסכם. אך ארגון עובדי הטיאוט "למעננו", בהובלת היו"ר שי נקר, טרם אמר נואש. בכוונת הארגון להתנגד להפרטה כל עוד ניתן.

הסיפור המורכב מחבר באופן מפתיע למאבק נגד האלימות המשטרתית בעיסאוויה (ר' מכתב בעמ' 2), המשתוללת זה כחצי שנה. ללא מטרה וללא תוצאות, מתמידה המשטרה להפעיל אלימות קשה נגד הכפר, על חשבון 22 אלף תושביו החפים מפשע שחיים תחת כיבוש אלים. הפעילים הירושלמים שהפגינו בדרישה מראש העיר משה ליאון להתערב ולעצור את אלימות המשטרה המשתוללת, חשפו את בטנו הרכה של ליאון. ראש העיר הגיב בצורה אימפולסיבית ומשתלחת למחאתם, ובכך העיד על חולשתו הפוליטית המתבטאת בלחץ מפני כל גילוי התנגדות.

המשטרה עצמה פעלה באופן שלוח-רסן באותה הפגנה, כאשר עצרה חמישה פעילים ומנעה מהם את הזכות הבסיסית להביע את מחאתם בצורה בלתי אלימה ודמוקרטית. אולם אליה וקוץ בה: מחאת הפעילים בנושא עיסאוויה הציתה תקווה בקרב מתנגדי ההפרטה, משום שהוכיחה כי גם בכוחות דלים ניתן להשפיע על דעת הקהל וללחוץ על ראש העיר.

הלחץ והביקורת על ראש העיר גוברים, ויותר מאבקים קמים נגדו – נגד ההפרטה, הכיבוש, הרס השטחים הפתוחים והשחיתות הפושה במסדרונות העירייה. בשנה שחלפה מאז נכנס ליאון ללשכת ראש העיר היינו עדים לפשע מלחמה בוואדי אלחומוס, לענישה קולקטיבית בעיסאוויה, וכעת להפרטה שתפרוץ את סכר העבודה המאורגנת במערב העיר.

אנו, חברי מק"י וחד"ש בירושלים, עומדים לצד כל המאבקים ופועלים לחברם למאבק פוליטי רחב נגד המדיניות הניאו-ליברלית ההרסנית של ראש העיר. נמשיך לעמוד בכל החזיתות ונפעל לגייס את הציבור, משום שרק יחד נוכל לעמוד מול האיומים ולקדם בעיר פוליטיקה סוציאליסטית, שתפעל לשינוי יסודי לטובת כל תושבי העיר. השמאל המעמדי בירושלים מתעורר, והעובדים מוכנים לשוב למאבק ולדרוש את זכויותיהם. מדובר בחודש קריטי, ונדמה שגם אם יגיע הגשם, הוא לא יצנן את זעמו של הציבור הירושלמי.

אורן פלד

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"