יום השואה הבינלאומי: הדיווח הראשון על מחנה ההשמדה אושוויץ

הסופר הסובייטי בוריס פולבוי ("הטייס הקיטע"), נלווה ככתב צבאי ליחידות שונות של הצבא הסובייטי שלחמו בנאצים. ב-27 בינואר 1945, לפני 70 שנה, נלווה לארמיה האוקראינית הראשונה, אשר שחררה את מחנה המוות אושוויץבירקנאו. הדיווח שהעביר פולבוי באמצעות הטלגרף ואשר פורסם ב"פרבדה" ב-2 בפברואר, היה הכתבה הראשונה בעיתונות העולמית על המחנה.

להלן הדיווח של בוריס פולבוי, בקיצורים מעטים.

2015-01-24_173001

חיילי הצבא האדום בעת שחרור אושוויץ (צילום ארכיון: פרבדה)

בפי עמי העולם, שמה של אושוויץ היה זה מכבר לשם נרדף לזוועות רוויות הדם של הגרמנים. בודדים מאסירי המחנה הזה נמלטו מלהבות הקרמטוריום הידוע לשמצה. מאחורי התיל הדוקרני המקיף מספר רב של מחנות, נישא רק הד מזעקות אלפי קורבנותיו. רק כעת, כאשר היחידות של הארמיה האוקראינית הראשונה שחררו את אושוויץ, יכולתי להיווכח במו עיני במכלול של המחנה הנורא הזה, שרבבות הקילומטרים הרבועים של שטחו ספוגים דם אדם ודושנו, פשוטו כמשמעו, באפר אדם.

זה היה מפעל תעשייתי אדיר ממדים, עם מתקני עזר שלכל אחד מהם נועד תפקיד מוגדר. במתקן אחד נוהל תהליך קליטת הבאים: אלה שיכלו לעבוד לפני המתתם הפכו אסירים, ואילו המבוגרים, הילדים והלאכשרים נידונו לחיסול מיידי. במתקן אחר הוחזקו אלה שתש כוחם, ועליהם הוטל למיין את בגדיהם ונעליהם של אלה שחוסלו.

בעמקים של הנהרות סולה וויסטולה, מסביב למפעל התעשייתי הזה, הוקמו מתקנים לכתישת האפר והעצמות של הרצוחים, אשר פוזרו בשדות כדשן.

אושוויץ! ועדות חקירה יקבעו את המספר המדויק של המעונים והרצוחים. אבל ביכולנו לקבוע כבר עכשיו, על בסיס שיחות עם תושבים פולנים, כי למקום היו מגיעים מדי יום בין חמש לשמונה רכבות עמוסות ונעולות על בריח.

האנשים הובאו מהשטחים הכבושים בידי הנאצים – מבריתהמועצות, מפולין, מצ'כוסלובקיה, מצרפת, מיוגוסלביה. בתחנת הרכבת תפסו אסירים את מקום פועלי הרכבת. הרכבת נעלמה מאחורי השערים ושבה ריקה מאדם.

בשנה החולפת, לאחר שהצבא האדום חשף לעולם את הסודות האפלים והנתעבים של מאידנק, הגרמנים החלו למחות את עקבות פשעיהם באושוויץ. הם שיטחו את האזור שכונה הקברים "הישנים" בחלק המזרחי של המחנה. הרסו ומחו את העקבות של הפס, שעליו חושמלו בעת ובעונה אחת מאות בני אדם, אשר גוויותיהם נפלו למסוע. הגוויות הועברו בדרך זו לבור ענק, שם נשרפו והפכו דשן עבור השדות בסביבה. נהרסו מתקנים ניידים מיוחדים לרצח ילדים. מתקני ההמתה בגז שניצבו באזור המזרחי שופצו והוסיפו להם אביזרים, כדי שייראו כמוסכים חפים מפשע.

אבל גם לאחר זאת, ניתן להבחין בעקבות שהותירו מיליוני אנשים! מהתיאורים של אסירים, אותם שחרר הצבא האדום, לא קשה לחשוף את כל מה שהגרמנים ניסו להסתיר. מפעל תעשיית המוות גדול הממדים הזה צויד בחידושי הטכנולוגיה הפאשיסטית והותקנו בו כל מכשירי העינויים שהמפלצות הגרמניות יכלו להשיג.

בשנותיו הראשונות, מפעל המוות היה מצומצם: הם נהגו להוביל את האסירים אל חפירות רחבות, חייבו אותם לשכב ואז ירו בראשיהם. כאשר התמלאה שכבה אחת של ירויים, הבאים בתור אולצו לשכב בצורה הפוכה, ראש מעל רגלי השכבה הקודמת. וכך הם מילאו את החפירה במשטח שני, שלישי, רביעיכאשר החפירה התמלאה, וידאו את מותם של הרצוחים בירי במכונות ירייה, ואז כיסו אותה בעפר. בדרך זו מולאו בגוויות מאות חפירות בחלקו המזרחי של המחנה, הלא הם הקברים "הישנים".

התליינים הגרמנים לא הסתפקו בשיטת רצח פרימיטיבית זו, והחליטו להגדיל את היעילות של מפעל זה של תעשיית המוות באמצעות מיכונו. זה הוביל להקמת תאי הגזים, המסוע החשמלי, המשרפות ומה שכונה "התנורים".

אך המוות לא היה הדבר הנורא ביותר מבחינתם של אסירי אושוויץ. הסדיסטים הגרמנים, לפני שהרגו את אסיריהם, עינו אותם ברעב, בקור, בימי עבודה שנמשכו 18 שעות ובענישה מפלצתית. הם הראו לי שוטי מתכת עטופים בעור, בהם נהגו להצליף באסירים. על ידית השוט – הסמל המסחרי של מפעלי קרופ בדרזדן. חפצים אלה יוצרו בהיקף תעשייתי. במתקנים באזור הדרומי ראיתי ספסלים עם רצועות, עליהם הוכו אסירים עד למותם. גוויותיהם כוסו בסיד כדי שדם הקורבנות ייספג: התליינים דאגו להיגיינה! ראיתי כיסא עשוי עץ אלון, עליו שברו את עמוד השדרה של הקורבן. ראיתי אלות גומי גדולות ממדים, שעל כולן מוטבע הסמל של מפעלי קרופ, ובהן היכו את האסירים בראשם ובאברי מינם.

ראיתי באושוויץ אלפי מעונים כה מותשים, שהם נעו כמו צל ברוח, ואת גילם איאפשר היה לנחש. הצבא האדום הציל אותם וגאל אותם מהגיהינום. הם מעריכים את הצבא האדום על שהוא נוקם את אושוויץ, את מאידנק ואת כל המכאובים והסבל שהתליינים הנאצים הסבו לעמי אירופה.

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב