יוזמת הימין לסיפוח מעלה אדומים מסמנת שינוי באסטרטגיה של הכיבוש

"השדולה למען ארץ ישראל" כוללת כ-40 חברי כנסת מחמש מפלגות הקואליציה ובראשה עומדים חברי הכנסת יואב קיש (ליכוד) ובצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי). יש כנראה יותר מסיבה אחת, מדוע החליטו חברי שדולה זו לדחוף חקיקה להחלת החוק הישראלי (סיפוח) על מעלה אדומים עד סוף ינואר: הפינוי המתקרב בעמונה, ועידת השלום העומדת בפתח בפריז, שקיעתו של נתניהו בחקירות. גם הקוניונקטורה הבינלאומית 'נוחה': העולם הערבי במשבר ומפורד, הטרור מבעית את העולם, האיסלמופוביה והגזענות גוברות והעיקר – 'ממשל טרמפ איתנו'.

2017-01-10_202243

פלסטינים מפגינים מול ההתנחלות מעלה אדומים (צילום: מען)

ימין המתנחלים סבור שאחרי חמישים שנה מיצתה 'אסטרטגיית ההתיישבות תחת מעטה משא ומתן לשלום על בסיס שתי מדינות' את עצמה: היא מגבילה את ההתנחלות, נותנת לגיטימציה לרעיון המדינה הפלסטינית ומאחדת את השמאל. הימין המשיחי עובר למתקפה ודורש ריבונות יהודית בכל שטחי א"י המערבית, דיכוי כל התנגדות בשטח באלימות רבה יותר, ודריסת האופוזיציה בישראל בחקיקה הנוגדת את החוק הבינלאומי, את חוקי היסוד של המדינה, את זכויות האדם ואת הדמוקרטיה. סיפוח מעלה האדומים הוא רק בלון ניסוי, אם יעבור בשקט, בלי תגובה קשה מדי מצד העולם, אפשר יהיה להרחיבו על כל שטח C. שטח C כולל 60% משטחי הגדה אך רק מיעוט קטן (5-7%) מהאוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית – בקיצור 'מקסימום שטח, מינימום פלסטינים'. שטחי A וB אינם שטחים רציפים אלא מובלעות בתוך שטח C. סיפוחו של שטח C יחסל באחת כל אפשרות לשתי מדינות.

הורדה מהפרק, דרך סיפוח, של פתרון שתי המדינות תותיר רק שתי אפשרויות: מדינת אפרטהייד שבה יהיו בישראל שתי אוכלוסיות, אחת, יהודית, בעלת הגדרה לאומית, אזרחות ומלוא הזכויות, ואוכלוסייה אחרת, פלסטינית, משוללת הגדרה לאומית, אזרחות וזכויות. מצב זה אמנם כבר קיים "דהפקטו" מאז הכיבוש, אך סיפוח יהפוך אותו למצב "דהיורה", לא זמני – נוכח פני העולם (יתכן גם שיסופחו מקסימום שטחים עם מינימום אוכלוסייה, ולחלק מהאוכלוסייה המסופחת יתנו מקצת זכויות). אלטרנטיבה שנייה היא ישראל כמדינת כל תושביה: עם הסיפוח תעניק ישראל זכויות אזרח ושוויון מלא לכל הפלסטינים בגבולה. לפני שנים רבות העלה סרי נוסייבה רעיון, שאחרי הסיפוח יאבקו במשותף כוחות ליברליים יהודים ופלסטינים למען מדינה דמוקרטית אחת של כל תושביה. צר לומר, שבמצב הנוכחי אפשרות כזאת נראית דמיונית, חלום באספמיה.

על יוזמת הסיפוח מצד שדולת ארץ ישראל האולטרהימנית, נפל משמאל, בעיתוי אומלל, רעיון חצי אפוי של הסופר א. ב. יהושע. אחרי חמישים שנה של כיבוש כשפתרון לא נראה באופק, מצא יהושע לנכון להציע מתן זכויות 'תושבות' לפלסטינים תושבי שטח C. מתקבל על שיהושע רק רצה, כפי שאמר, להקל במשהו את מצבם של תושבי השטחים נוכח הכיבוש בן החמישים. הוא כתב שהתכוון "להפחית את רמת הממאירות של הכיבוש". אך דבריו הובנו כתמיכה בסיפוח שטח C ומתן "תושבות" לפלסטינים שבו אותו רעיון שדוחפת השדולה למען ארץ ישראל. אחרי ביקורת מצד זהבה גלאון וחגי אלעד מ'בצלם', תיקן יהושע את עצמו וטען שלא התכוון לסיפוח. פרופ' שלמה אבינרי הבהיר ליהושע, שאי אפשר לתת 'תושבות' אלא רק אם יסופחו השטחים.

בסופו של דבר הביע יהושע במאמרו ב'הארץ' (30.12.16) את המשך תמיכתו בפתרון שתי המדינות. יולי נובק, מנכ"לית "שוברים שתיקה", סיכמה היטב את הפשלה של יהושע: "…אולי הסכנה הגדולה מכל היא להתפתות לשקר לעצמנו שהנה, אם רק נקפל כמה ערכים, נקצץ כמה עקרונות, נצליח להתחבב על המרכז, נוכל להחליף את השלטון. אז לא. כי השתלטות הכיבוש עלינו אינה קוסמטית אלא מהותית. תפיסת הלאומנות כדרך היחידה לאהבת הארץ אינה יותר נחלתם של קיצוניים אלא תמצית הקונצנזוס הישראלי. במצב הזה הכניעה לקונצנזוס וויתור על ערכיםשקולים לוויתור על הארץ הזו" ("הארץ", 5.1).

הימין ברובו מתחמק מדיון פומבי בהשלכות הסיפוח על המשטר בישראל, אך מאחר שהוא מחויב לעליונות יהודית, רובו כנראה מוכן לוויתור על הדמוקרטיה. הסמול הציוני סולד מסיפוח אוכלוסייה ערבית, הוא מעדיף להסוות את העליונות היהודית במדינה ביחסי רוב ומיעוט דמוקרטיים. הדילמה בין מדינה יהודית או דמוקרטית קצת יותר משמעותית בשבילו, אך בסופו של יום הוא יבלע את הסיפוח בלי לצאת למלחמת אזרחים. תיאורטית, ישנן כמובן עוד אפשרויות מימין ומשמאל: מטיהור אתני נוסף כמו הנכבה, דרך "ירדן היא פלסטין" ועד פתרונות פדרליים וקונפדרליים בין שתי מדינות וקונפדרציה מזרח תיכונית, אפילו סוציאליסטית, בין כמה מדינות. אך עד שיבשילו התנאים לפתרונות אחרים, עלינו לשמור על עמדתנו – נגד הכיבוש, בעד יציאה מהשטחים ובעד שתי מדינות, ישראל ופלסטין.

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב