לקראת הבחירות שיתקיימו ביום שני הקרוב, 2 במארס, הצליחו מפלגות הממסד להקדים את חג הפסח. אך לא מדובר במהות החג: חג החירות. אף לא אחת מהן לא חפצה בחירות העם הפלסטיני, למשל. מדובר בחד גדיא, הפיוט המושר בסופה של הגדת פסח בסיום ליל הסדר.
ומה מתחולל לנגד עינינו בחג גדיא הממסדי? העבודה בלעה את מרצ, ואז נבלעה בעצמה בכחול לבן; ולבסוף, תפיסת העולם של הליכוד בלעה את מסרי הקמפיין של כחול לבן. כשם שבמודעות הבחירות של ש"ס החרדית נוספה תמונתו של מר"ן בנימין נתניהו, הוסיפו ראשי העבודה-גשר-מרצ לפרסומיהם את תמונתו של יו"ר כחול לבן, ח"כ בני גנץ. פעם גנרל, תמיד גנרל – כך סבורים בשמאל הציוני.
בכחול לבן הגדילו לעשות ואימצו את הביטוי הגזעני הליכודי "רוב יהודי". בכך עוררו עליהם את זעמם של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת ומתנגדי הגזענות באשר הם.
"חסרים לנו בין שניים לשלושה מנדטים כדי שנשיג רוב יהודי ונקים ממשלה", צייץ (22.2) ח"כ יאיר לפיד בטוויטר, זאת במטרה להדגיש שכחול לבן תקים ממשלה על טהרת המפלגות הציוניות, ללא הרשימה המשותפת. על כך השיב יו״ר המשותפת, ח״כ איימן עודה (חד"ש), תשובה דמוקרטית הולמת: "אם פוליטיקאי בכל מקום אחר בעולם היה מכריז שהוא רוצה רוב לבן בלי שחורים ויהודים, אני מניח שיאיר לפיד היה קורא לו גזען ואנטישמי. אם לא יהיה רוב אזרחי אז לא יהיה רוב. נקודה".
במצב הפוליטי הנוכחי, קשה עד מאוד למצוא הבדלים אידיאולוגיים בחבורת מפלגות הממסד הציוני. "הפניה למרכז" של מפלגות המתיימרות להיות אופוזיציה לנתניהו הפכה ריצת אמוק לעבר הימין. מצב עניינים זה מותיר את הרשימה המשותפת כסמן הדמוקרטי והשמאלי בזירה הפוליטית הישראלית. מול פשיזציה של השלטון דרושה אופוזיציה לוחמנית, מאוחדת ודמוקרטית – ולכן חיוני לחזק את הרשימה המשותפת.
למצביע החפץ בדמוקרטיה, הסולד מגזענות ורוצה בסיום הכיבוש, האופציה של הצבעה ערכית ו"אסטרטגית" (עוד מונח שנוסף באחרונה למילון הפוליטי הישראלי) היא לשים במעטפה פתק הצבעה שאינו מתחנף לשלטון – זה של הרשימה המשותפת. הסקרים צופים גידול בכוחה של המשותפת. זאת בעקבות מגמת העלייה בשיעור ההצבעה בקרב האוכלוסייה הערבית ובקרב אנשי שמאל יהודים ה"נוהרים לקלפיות" (באוטובוסים?). התוצאה בפועל תלויה בכל אחת ואחד מאיתנו. ביום שני הקרוב, יספרו בקלפיות: "ודעם", עוד "ודעם" ועוד "ודעם".
