טראמפ שיגר את הארמדה למזרח התיכון: רוחות מלחמה במפרץ

הנשיא דונלד טראמפ, יותר מקודמיו, מנצל את מעמדה של ארה"ב כמעצמה הכלכלית הדומיננטית בעולם כדי להכתיב צווים כלכליים ופוליטיים למדינות אחרות. הוא משתמש בשוט הסנקציות הכלכליות ובגזר הסכמי הסחר הנצלניים. טראמפ יצא נגד נשיאים קודמים שהובילו את ארה"ב למלחמות יקרות ומיותרות, אך מטיל סנקציות על ימין ועל שמאל ומאיים בהתערבות צבאית במדינות רבות.

2019-05-22_211526

החברה הקפיטליסטית הגלובלית תלויה בסחר בינלאומי. אין מדינה החסינה מפני סנקציות כלכליות. אלה יכולות לשבש לחלוטין כלכלות של מדינות ולגרום לאבטלה, לאינפלציה דוהרת, להרס ולרעב. הן אופן ענישה קולקטיבית ופוגעות קודם כל בחלקי האוכלוסייה החלשים יותר. הן יוצרות, בצד משבר כלכלי, גם משבר משילות וכוונתן לערער או להפיל את השלטון.

באזורנו נושבות רוחות מלחמה. טראמפ, שביטל את הסכם הגרעין עם איראן שהושג ב-2015 תחת קודמו ברק אובמה, הטיל לפני שנה סנקציות חמורות על הנפט של איראן, ענף הייצוא העיקרי שלה. ייצוא הנפט היומי של איראן כבר ירד לשליש: ממיליון וחצי חביות ליום לחצי מיליון חביות בלבד.

הסנקציות שנכנסו לתוקף גרמו לצמצום התוצר הגולמי של איראן בכ-6% ולעליות מחירים של כ-50%. כדי לפקח על כך שלא יבוצעו עסקות בינלאומיות, הטילה וושינגטון גם סנקציות על המסלקות הבינלאומיות, שדרכן נעשות כל העסקאות עם איראן. הוטלו גם סנקציות על מדינות אחרות שקנו נפט מאיראן (בעיקר סין, הודו ויפן). לאחרונה נוספו לסנקציות על הנפט והגז גם סנקציות על ייצוא מתכות: פלדה, ברזל, אלומיניום ונחושת שהם כ-10% מסך הייצוא האיראני.

בהשפעת יועציו מחרחרי המלחמה – פומפאו, בולטון ונתניהו – מנסה טראמפ להכתיב לאיראן תנאים חדשים, ולא רק לגבי יכולתה לייצר נשק גרעיני. הוא חותר גם לחסל את יכולותיה הבליסטיות ולצמצם את מעורבותה במזרח התיכון.

שורשי היריבות בין איראן לארה"ב נִטעו כבר בשנות ה-50 של המאה שעברה. כבר אז שאפה איראן לשחרר את תעשיית הנפט שלה משליטת חברות זרות בריטיות ואמריקאיות. כבר אז, תחת שלטון מוצאדק, הטילו מדינות המערב מצור כלכלי על איראן וגרמו לשינוי משטרה. הן המליכו את השאה ריזה פהלבי, עושה דברם. לאיראן ולארה"ב יש חשבון מר וארוך.

המהפכה שסילקה את השאה ב-1979 הייתה מהפכה לאומית, עליה השתלטו הכוחות הדתיים בראשות ח'ומייני. בייסוד המהפכה עמדה הגאווה הלאומית האיראנית והשאיפה לעצמאות מהאימפריאליזם.

המערב הוא שעודד את סדאם חוסיין לפלוש ב-1980 לחוזיסטאן באיראן ועודד, בממון ובנשק, מלחמה הרסנית ועקובה מדם בין איראן לעיראק שנמשכה שמונה שנים. היא נסתיימה רק כאשר טילים שנורו ממשחתת אמריקאית פגעו במטוס אזרחי איראני והרגו את 290 נוסעיו.

היריבות בין ארה"ב לאיראן נמשכה גם בלבנון. כוחות שיעיים פגעו בנחתים אמריקאים שהוצבו שם. הפלישה האמריקאית  לעיראק,  הריסתה  והריסת  הצבא  העיראקי  הן שגרמו לעלייתו של דאעש. היו אלה כוחות ההתגייסות העממית, שגויסו ואומנו ברובם באיראן, שנטלו חלק עיקרי בשחרור עיראק מידי דאעש.

בסוריה התגייסו משמרות המהפכה האיראניות לצד בשאר אסד ונלחמו למגר את הכוחות הסלפיסטיים הפרו-סעודיים. אני מזכיר את כל האירועים האלה כדי להראות שהתוהו ובוהו במזרח התיכון נובע בראש ובראשונה ממדיניותה ההרסנית של ארה"ב באזור, ושלאיראן יש מדיניות של תמיכה בקיומם ובעצמאותם של המשטרים הלאומיים הקיימים.

ההסלמה מול איראן גוברת. לאחרונה הגדירה ארה"ב את משמרות המהפכה האיראניים "ארגון טרור". זו הפעם הראשונה שארגון צבאי של מדינה מוכרת מוגדר כארגון טרור.

מיצרי הורמוז (באב אל-מנדב) הם מעבר ימי צר בין מפרץ עומאן למפרץ הפרסי. מצדו הצפוני נמצאת איראן ומצדו הדרומי – איחוד האמירויות. בנתיב חיוני זה, שקל מאוד לחסימה, מובל כרבע מכמות הנפט הנסחרת בעולם. בשבוע שעבר פורסמו ידיעות כי כמה מכליות נפט סעודיות ואחרות נפגעו מהתקפות עליהן באזור פוג'ירה. כמו כן, טענו הסעודים כי החות'ים בתימן תקפו באמצעות מל"טים מסופי נפט סעודיים.

חברת "אראמקו" הסעודית הוציאה את עובדיה הזרים מהאזור; "סטאנדרד אויל" חילצה את עובדיה מעיראק. ארה"ב איימה מיד בתגובה צבאית והחישה למפרץ נושאת מטוסים, צי משחתות ומפציצים כבדים. כמו כן, נפרשו סוללות טילים ליירוט טילים "פטריוט" באזור.

טהראן מצדה הכריזה כוננות צבאית עליונה של כוחותיה בבית, בעיראק ובלבנון. עוד קודם לכן הכריזו האיראנים שאם יימנע מהם לייצא נפט דרך המצרים המדוברים, גם כלי שייט אחרים לא יעברו בהם. האיראנים מתאמנים כבר שנים על מיקוש נתיב המים בהורמוז ובהתקפות התאבדות של נחילי סירות מהירות על כוחות אמריקאים. בסוף השבוע האחרון התרחשו התקפות טילים על כוחות איראן בסוריה (באזור אל-כיסווה), והשבוע (19.5) נורתה קטיושה אל עבר השגרירות האמריקאית בבגדד.

הרפתקה קרקעית אמריקאית באיראן (שגודלה כ-1,650,000 קמ"ר ושאוכלוסייתה מונה כ-100 מיליון תושבים) לא תיגמר בניצחון מהיר. התקפה אווירית אמריקאית על מטרות אסטרטגיות באיראן לא תוביל לנפילת המשטר. היא תעלה באש את המזרח התיכון כולו. יש לקוות כי שני הצדדים ייסוגו מעימות וימצאו את הדרך לחדש את המו"מ ביניהם.

המשטר בישראל, מצדו, מקווה שוושינגטון תוציא בשבילו את הערמונים מן האש (בבחינת "צדיקים" מלאכתם נעשית בידי אחרים). אך מלחמה נגד איראן לא תוגבל רק לשטח איראן: לאפשרות זו יועדו הטילים האיראניים שבידי חיזבאללה בלבנון והג'יהאד האסלאמי בעזה. סגירת המצרים תפגע מאוד גם בכלכלה הישראלית, שכן חלק נכבד מהייצוא והייבוא שלה עוברים דרכם.

האם נועדה "תכנית השלום" של טראמפ לשמש אקורד הפתיחה במלחמת גוג ומגוג אוונגליסטית, שבה ישראל, סעודיה ומדינות המפרץ כורתות ברית עם ארה"ב נגד איראן והפלסטינים?

אבישי ארליך

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"