בטקס המסורתי של סדר פסח מעוגנת התפיסה, כי בהיעדר צדק מדיני לא ניתן להשתית צדק חברתי. ההגדה של פסח מביעה כמיהה לחברה המבוססת על אדני צדק, דרך הזיכרון ההיסטורי של יציאת מצרים. תמיד נזכור שזרים היינו בארץ אחרת, ואת כמיהתנו לצדק עלינו לעגן תוך עשיית צדק גם לאחר החי בתוכנו.
סדר פסח נפתח בהצהרה חברתית, המחייבת אותנו להיות קשובים לזולת. ההצהרה כתובה בלשון העממית שדוברה אז בפי העם, בשפה הארמית: "הַא לָחְמָא עַנְיָא דִּי אָכְלוּ אָבָהתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, כָּל דִּיכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל), כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הַשָּׁתָא הַכָא – הָשַתָּא עַבְדֵי – לַשָּׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין".
הצהרה חברתית זו מלווה בקריאה מוקדמת של כל המסובים – "אֶתְמוֹל הָיִינוּ עֲבָדִים וְהַיּוֹם בְּנֵי חוֹרִין", כשהעורך מוסיף את הקריאה "בִּבְהִילוּ (בִּבְהִילוּת) יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם".
הכמיהה להיחלצות מעבדות ולמימוש חיי חרות משתלבת בהצהרה בדבר כינון חברה המושתתת על בסיס של צדק ושוויון. זו הצהרה מכוננת בדר חברה ללא עוני, בה לא יהיה "לַחְמָא עַנְיָא". עלינו כחברה מוטלת חובה להתגייס כדי "שֶׁכָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל)" – זו קריאת קרב חברתית!
הרמב"ם בהלכות מלכים קבע שהיעדר פתיחות, סיוע ורוחב לב כלפי הזולת הנתון במצב סוציאלי קשה – הוא תעודת עניות לנו כחברה. לדבריו, סדר ללא פתיחת לבבות לנזקקים שבשוליים החברתיים הוא בבחינת – "שִׁמְחַת כְּרֵסוֹ", ואין לו דבר עם חג הפסח ועם שולחן הסדר. חובה עלינו להחיל את דבריו של הרמב"ם על המציאות היומיומית, כדי שלא יהיו בה גילויי "שמחת כרסו", ולא גילויים של קוטביות מעמדית.
פתיחות חברתית אינה נתחמת רק ב–ד' אמות שלנו, אלא היא מחייבת אותנו להתייחס גם אל האחר החי בקרבנו, גם אם הוא לא מבני עמנו. עם ישראל מזכיר בחג ימים בהם היינו גֵּרִים במצרים. כשם שֶׁכְּגֵרִים תבענו לשמור על זהותנו הלאומית, כך עלינו להיות פתוחים כלפי הַגֵּר והזר, החי בתוכנו והתובע לשמור את זהותו הלאומית.
איזכור עובדת היותנו גֵּר בארץ זרה, בארץ מצרים, מחייב אותנו, כעם החי במדינתו, ליחס של אהבה לַגֵּר הַגָּר בתוכנו. מוטלת עלינו החובה ליישם בחיי היום יום את תמצית ההוויה של פרשת "קדושים" בספר ויקרא פרק י"ט, 34 – "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם, הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ….".
גם השנה נאמץ את הקריאה, שתודעת הַגֵּר – כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – תנחה אותנו במעשה היום יומי החברתי שלנו, כאשרבימים אלה של קורונה משוטטים אלפי גרים ברחובות ללא מקורות קיום, ומי מהם שיש לו קורת גג – חי בצפיפות המסכנת אותו ואת החיים בסביבתו.
חג הפסח מחייב אותנו להדגיש את המופת של אברהם אבינו בדרך התנהלותו והתנהגותו עם בני הארץ אליה בא לבנות את חייו – "גֵּר וְתוֹשָב אֲנִי עִמָּכֶם" (בראשית כ"ג, 4). אברהם בחייו סימל דרך – יחס של כבוד והערכה לכל אדם שחי בארץ הזו, אליה בא לחיות עם בני משפחתו.
בתנאי הקורונה השנה, כשסדר פסח יתנהל בבתים נפרדים ובאמצעות התקשרות אלקטרונית, אני מציע שנעלה את קול הנשי לצד הקול הגברי. מול "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה", נדגיש במהלך החג הזה את הקריאה "כְּנֶגֶד אַרְבַּע בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה".
ניתן מקום של כבוד לדמויות נשיות שסיכנו את חייהן: למיילדות, שפרה ופועה; לנסיכה המצרית, שגילתה אמות מידה מוסריות והומאניות בהיחלצותה להצלת ילד יהודי, שמי היאור מאיימים עליו בכיליון. בחג הזה נחלוק כבוד למהפכה הפמיניסטית הראשונה. ניתן כבוד לנשים, שנתנו לנו חיים – המיילדות, הנסיכה המצרית ואחות משה – ארבע נשים שחברו לפעולה להצלת חיים נגד צו מונרכי אכזרי.
איתן קלינסקי
