ח"כ עופר כסיף על המשבר בהשכלה הגבוהה: המאבק לצדק חברתי באקדמיה

ח"כ עופר כסיף (חד"ש – הרשימה המשותפת) נבחר בשבוע שעבר לעמוד בראש ועדת המשנה להשכלה גבוהה, הפועלת במסגרת ועדת החינוך של הכנסת. השבוע שוחח ח"כ כסיף עם "זו הדרך" על מצב ההשכלה הגבוהה בישראל ועל הנושאים שבכוונתו לקדם במסגרת הוועדה.

מרצי הסגל השובתים מפגינים, אתמול, מול ביתו של השר להשכלה גבוהה זאב אלקין בגבעת זאב שבשטחים הפלסטינים הכבושים (צילום: כוח לעובדים)

 

 

מאז תחילת השנה האקדמית אנו עדים למשבר בהשכלה הגבוהה, המתבטא בין השאר בשביתה במכללות הציבוריות. מה הרקע למצב זה?

הרקע למשבר הוא המדיניות ארוכת-השנים בתחום ההשכלה הגבוהה, שהחלה עוד לפני עידן נתניהו. מי ששובתים בימים אלה הם המרצים המכונים "מרצים מן החוץ" או סגל זוטר. במכללות הציבוריות, הרוב המוחלט של שעות ההוראה הן של מרצים מן החוץ שזכויותיהם הסוציאליות והאקדמיות הן מינימליות. עד 2008 מרצים אלה לא היו זכאים לפנסיה חובה ולפיצויי פיטורים. מאז צו ההרחבה ב-2008 מצבם השתפר מעט, אבל עדיין אין מפרישים לקרן השתלמות עבור מרצים אלה, מפטרים ומעסיקים אותם מחדש כל סמסטר, ושכרם נמוך ומחושב לפי שעה. מבחינת זכויות אקדמיות, אין להם קרן לקשרי מדע. השביתה מתקיימת כרגע במכללות הציבוריות, אבל גם באוניברסיטאות המצב רע.

אני מכיר אקדמאים שעובדים כמרצים מן החוץ במשך 20-30 שנה, ורבים מהם נאלצים בקיץ לחיות מדמי אבטלה או לעבוד בעבודה מזדמנת. מדובר במרצים שיש להם תואר שלישי ועובדים כמחלקי עיתונים או כנהגי מונית כי אין להם ברירה. זה הרקע האמיתי לשביתה, שהיא נדבך במשבר של האקדמיה הישראלית. יש לכך השלכות גם עבור הסטודנטים, שכן איכות ההוראה של מרצים שאין להם ביטחון תעסוקתי ושלא מתוגמלים כיאות עלולה להיפגע. האינטרס של הקהילה האקדמית כולה הוא שמרצים יוכלו לחיות מעבודתם בכבוד, ולכן חייבים לבטל את הסטטוס המבזה של "מרצים שלא במינוי".

זה הרקע לשביתה, והוא אינו קשור במשבר הקורונה. משבר הקורונה משמש תירוץ בידי האוצר וועד ראשי המכללות, הטוענים שאין כסף בגלל המשבר. עוד בחודש מארס, כשהקורונה הייתה בתחילתה, נאמתי במליאת הכנסת ובוועדת הכספים והזכרתי את ספרה של נעמי קליין "דוקטרינת ההלם". בספר מתארת קליין כיצד משתמשים באסון כדי לפגוע בשרידי הדמוקרטיה ולקדם מדיניות ניאו-ליברלית. בצורה דומה משתמש עכשיו האוצר בקורונה כדי לדחות את התביעות הצודקות של המרצים.

 

במקביל לשביתת המרצים, נאבקים בחודשים האחרונים הסטודנטים להורדת שכר הלימוד. מה צריך להיות הפתרון למצוקתם?

השבוע פורסם שההתאחדות הסטודנטים הגיעה להסכם מול הות"ת והאוצר. לצערי, הסכם זה הוא לעג לרש ולא פתרון אמיתי. מדובר בו בעיקר על חלוקת מלגות ועל צמצום של 50% בדמי האבטחה. אין שום התחייבות להורדה או להקפאה של שכר הלימוד. מלגות לכמה מהסטודנטים לא יכולות להיות הפתרון – דרוש פתרון מערכתי. עקרונית, מה שדרוש הוא חינוך חינם לכולם, כמו בכל המדינות המתוקנות. עם זאת, כרגע אינני רואה כוחות שנאבקים למען דרישה זו מלבדנו, ולכן אני מעריך שבטווח הקצר לא ניתן להגיע לביטול מלא של שכר הלימוד. באופן פרגמטי, דרישת המינימום צריכה להיות הורדה משמעותית בתשלומי הסטודנטים וביטול כל התשלומים למעונות. על המדינה לתמוך בסטודנטים ולשפות את המוסדות האקדמיים.

 

אלו מטרות חשוב לך לקדם בתפקידך כיו"ר ועדת המשנה להשכלה גבוהה?

השבוע יתקיים דיון ראשון בוועדה בנושא שביתת הסגל הזוטר. ישתתפו בדיון נציגי השובתים מצד אחד ונציגי האוצר, ות"ת וועד ראשי המכללות מצד שני. הוועדה צריכה להיות זו שתוביל פתרון מהיר וצודק. ביטול סמסטר משמעו – אלפי סטודנטים נפגעים, ומאות מרצים שלא מקבלים שכר. האוצר לא קיים מו"מ אמיתי עם המרצים במשך שלוש שנים. בזכות ישיבה שהתקיימה בוועדת החינוך המו"מ אינטנסיבי יותר, ואני מקווה שבזמן קצר נגבש פתרון.

מלבד פתרון צודק לסגל הזוטר, חשוב לי לקדם את נגישות האקדמיה לכל האוכלוסיות בישראל. ישראל היא אחת החברות הכי פחות שוויוניות ב-OECD, והפערים בתחום החינוך גדולים. חוסר הנגישות של לימודים גבוהים עבור צעירים ממשפחות מעוטות יכולת הוא בלתי-נסבל. התפקיד של הוועדה בראשותי הוא להילחם על האפשרות של כל צעיר וצעירה בישראל לרכוש השכלה במוסד אקדמי ראוי לשמו.

נושא נוסף הוא חיזוק הסולידריות בין חלקים שונים של הקהילה האקדמית. הסיבה לכך שרבים מהמאבקים בהשכלה הגבוהה אינם צוברים תנופה היא ה"הפרד ומשול" שמטפחים ראשי המוסדות האקדמיים בין הסטודנטים, הסגל ברמות השונות והעובדים המנהליים. כאשר הציבורים הללו ישתפו פעולה ויאבקו יחד, המצב של כולם ישתפר.

לבסוף, נשקפת סכנה גדולה לחופש האקדמי בארץ, שהוא מצומצם ממילא. בשנים האחרונות מנסים "אם תרצו" ודומיהם לפגוע בחופש האקדמי, ולעתים גם מצליחים. יש להם תמיכה בממשלה ומימון של אוונגליסטים מארה"ב. לפני כשנתיים או שלוש, כשבנט היה שר החינוך, היה ניסיון להנהיג קוד אתי לסתימת פיות של כל מי שמעביר ביקורת באקדמיה. אני רוצה להדגיש: אין אקדמיה בלי ביקורת ובלי ספקנות. לכן, אחד התפקידים החשובים ביותר של הוועדה להשכלה גבוהה הוא להילחם בחירוף נפש למען חופש אקדמי.

 

מה בדבר פעילות פוליטית בקמפוסים?

כשהייתי סטודנט באוניברסיטה העברית, הקמפוס רחש פעילות פוליטית. היום אסור לקיים פעילות פוליטית בחלק מהקמפוסים, או שאוסרים על תאים מפלגתיים לפעול אבל נותנים יד חופשית ל"ארגונים לא מפלגתיים" כביכול כמו "אם תרצו". האיסור על פעילות פוליטית הוא פגיעה חמורה בחופש הביטוי ובחינוך לאזרחות דמוקרטית. כשהתחלתי ללמד במכללת ספיר לפני 14-13 שנה, אחד הדברים הראשונים שראיתי היה לוח מודעות עליו נכתב: "פעילות פוליטית בקמפוס מותרת ואף מומלצת". כך ראוי שיהיה בכל מוסד אקדמי. אני מקווה שגם בכך נצליח לטפל בוועדה.

אסף טלגם

הריאיון מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"

על הסגל הזוטר והמאבקים בהשכלה הגבוהה, בגיליון 43 של "זו הדרך" (עמ' 1 ו-7):

https://zoha.org.il/wp-content/uploads/2020/11/G43_2020.pdf

 

עוד על הסולידריות עם מאבק הסגל הזוטר, בגיליון 42 של "זו הדרך" (עמ' 5):

https://zoha.org.il/wp-content/uploads/2020/10/G42_2020.pdf

 

על המאבקים במוסדות להשכלה גבוהה, בגיליון 41 של "זו הדרך" (עמ' 7):

https://zoha.org.il/wp-content/uploads/2020/10/G41_2020.pdf

 

עוד על מאבק הסגל הזוטר, בגיליון "זו הדרך" 39 (עמ' 10):

https://zoha.org.il/wp-content/uploads/2020/10/G40_2020.pdf