ביום שישי כתבתי, כי אם הבריונות האמריקאית תעלה בחיים של ישראלים, זה יהיה על ידיו של דונלד טראמפ ושל חברו בנימין נתניהו. מיד גינו את דברי, ואפילו אמרו שאני מזדהה עם האויב. אל מול הבורות, השקרים וההסתה, החלטתי להסביר.

אלפים הפגינו בשבת במרכז ניו יורק נגד המלחמה עם איראן (צילום: מורנינג סטאר)

המשטר האיראני הוא משטר רע, קיצוני ואכזר. הוא רע ואכזר בעיקר לאזרחים האיראנים. כוח קודס של קאסם סולימאני, בשליחות עלי חמינאי, אכן אחראי להרג וחורבן. לא בשמו, לא בעבורו ולא למען ממשיכי דרכו נעמדנו אני וחברי אל מול הסכמה פוליטית כמעט מקיר לקיר ואמרנו: לא. החיסול הזה הוא תוקפנות אמריקאית, עוול שיעלה בדם.

חיסולים ממוקדים, כפי שמכנה זאת הביטוי המכובס, אינם פותרים כלום, שום דבר. הם משרתים היטב את יחסי הציבור של המחסל, במקרה הזה טראמפ בשנת בחירות, אבל מבחינת השפעה ארוכת טווח הם אינם משנים שום דבר מהותי. כבר ביום החיסול מונה ממלא מקום, הסגן של סולימאני, ובטווח הרחוק — הפעילות של איראן תימשך, ואולי אף ביתר שאת.

במקרים לא מעטים אף התברר, שחיסול מנהיג אחד הוביל לעלייה של מנהיג מיליטנטי ממנו. למשל, חסן נסראללה, שבא במקומו של עבאס מוסאווי כמנהיג ארגון חיזבאללה. בדומה לסיפור של ההידרה במיתולוגיה היוונית, גם כאן כשנערף ראש אחד, דרך משל, צומחים בדרך כלל שני ראשים, חזקים וכוחניים יותר.

משטר ההייתוללות האיראני הוא תוצר של התערבות אמריקאית — תגובת־נגד מקומית למשטר השאה הרצחני, שעלה לשלטון ביוזמת ארצות הברית ובריטניה ב–1953 כדי לספק צרכים כלכליים ואינטרסים גיאו־פוליטיים שלהן. לאחר מכן העם האיראני התקומם והעלה לשלטון את חומייני. כך נסללה הדרך לעריצות דתית קיצונית, שהמנדט הציבורי הראשוני ניתן לה בעיקר בשם התנגדות מוצדקת לאימפריאליזם האמריקאי ולממשלות הבובות שלו.

גם הכאוס הנוכחי במזרח התיכון החל בפלישות לעיראק ולאפגניסטאן, והוא תוצר של פעילות ארה"ב באזור. סולימאני רצח; ארה"ב רצחה יותר. כוחות קודס גרמו להרג; ארה"ב פשעה יותר מהם בזריעת חורבן ואלימות. ממשלות ישראל, ובמיוחד זו של נתניהו, עודדו במשך שנים את המדיניות האימפריאליסטית של ארה"ב באזור. הפרת הסכם הגרעין עם איראן מצד ארה"ב באחרונה, בעידוד נתניהו, היא הגורם האחרון להתחממות ולמצב שבו מלחמה עם איראן נראית קרובה מתמיד.

ההסכם מנע מאיראן להתחמש בפצצות גרעין, וטראמפ ונתניהו הרסו אותו. התוצאה עלולה להיות הפיכת איראן למעצמה גרעינית והגדלת פוטנציאל ההתלקחות האזורית. אסון כזה קרוב היום יותר מתמיד. הגורמים לו הם שני מנהיגי מדינות, החושבים קודם כל על יחסי הציבור של עצמם, ורק אז, אם בכלל, על אזרחי מדינותיהם.

חיסול סולימאני מעמיד מיליונים בקו האש: בעיקר בסוריה, בלבנון ובעיראק. אך האם תעז איראן לתקוף את מדינת ישראל? חמינאי מאיים כך במפורש. אם איראן תתקוף, כל אלה שחגגו בישראל — בראשם נתניהו, ואחריו שורה של חקיינים — יבינו שהם סיבכו את כולנו במלחמה מיותרת ומסוכנת, שעתידה לגבות מחיר גבוה.

החיסולים אכן מזיקים, או לפחות אינם מועילים; אם כך, מדוע מתעקשים טראמפ ונתניהו לדבוק בהם? התשובה לכך היא יחסי הציבור שלהם, שבבסיסם תאווה פרימיטיבית לנקמת דם.

מכאן התנגדותנו העקרונית והערכית להרג הזה. כפי שאמר מהטמה גנדי: עין תחת עין, וכל העולם יתעוור. הפתרון היחיד אל מול המשטר האיראני, ובעצם אל מול כל הכוחות הלוחמים כעת במזרח התיכון, הוא פתרון של משא ומתן, הסכמים והסדרה, ולא פחות מכך: פירוק מתואם של כל מדינות האזור מנשק להשמדה המונית.

המהלכים האמריקאים האחרונים, בעידוד נתניהו, הובילו את המזרח התיכון אל פי תהום מסוכנת. המצב נפיץ, ועלול להתרחש פיצוץ חזק יותר ממה שחווינו עד כה. אחרי שנבעט את נתניהו מבית ראש הממשלה, יהיה על מחליפו לדרוש מהאמריקאים לחדול לשחק באש המכוונת ישירות אלינו. זה איננו אינטרס זר, אלא אינטרס אזורי וישראלי ממדרגה ראשונה.

עופר כסיף