בערב שבת בשבוע שעבר, בערוץ כאן 11, האשים ח"כ עוזי דיין (הליכוד) את ח"כ עופר כסיף (חד"ש) ואת חבריו לסיעה בחתירה נגד המדינה. הצטערתי שלא ישב בצדו של עוזי דיין המשורר נתן אלתרמן, שהיה בוודאי מבהיר לו כי יש לכבד מבקרי מדיניות, ואין לראות בהם חותרים תחת המדינה. העושה זאת מבקש לקבוע דפוסי מדינה העושה דרכה לחיק הפשיזם.
נתן אלתרמן (צילום: לע"מ)
כשהתקשורת התגייסה להציג מפגינים ערבים באחד במאי 1958 בהפגנה שאסרה המשטרה כ"חותרים תחת המדינה", התייצב המשורר נתן אלתרמן וכתב באומץ לב בעיתון "דבר": "אוֹתוֹ עֲרָבִי אַלְמוֹנִי שֶׁקִּלֵּל וְרָגַם בַּחֲמַת–חֵרוּק שֵׁן, הִכָּה וְהֻכָּה, נִגְרַר לַמְּכוֹנִית הַנִּסְקֶלֶת, הוּא בְּעֶצֶם עַל צַד הָאֱמֶת, הַיָּחִיד שֶׁלֹּא אָשֵׁם, זֶה לֶקַח נַצֶרֶת […] תּקְווֹת עַם וְעַם גָּם עָלֵינוּ חָלוֹת וּמֵעוּט מְדֻכָּא וְצוֹדֵק – זֹאת נֶאֱמָר וּנְדַקְדֵּק מֵעוּט הַהוֹפֵך אֶת הָרֹב לְצִבּוּר שֶׁל קַסְדוֹת".
הקדים ביומיים את נתן אלתרמן העיתונאי והביוגרף של דוד בן גוריון, שבתאי טבת, שכתב ב"הארץ": "אילו הייתי ערבי תושב ישראל הייתי מפגין עם מק"י ב-1 במאי בנצרת ובכל מקום אחר בארץ".
היה מי שזעם, כאילו תופיק טובי, נציג מק"י בכנסת, חותר תחת יסודות המדינה עת גינה ב-1953 מעל דוכן הכנסת את הירי על מפגינים בכפר ערה. היה זה נתן אלתרמן שבעיתון "דבר" (9.1.1953) גינה את הפרקליט הצבאי, שמיאן למסור לשופט מי ירה, הרג שני ערבים ופצע חמישה בהפגנה נגד הפקעת קרקעות. בדיון זה התייצב המשורר נתן אלתרמן לימין העמדה של חבר הכנסת תופיק טובי (מק"י).
וכך כתב המשורר: "יֵשׁ סוֹדוֹת צְבָאִיִיּם!/ הֵם הַחוֹמָה וְהַבְּרִיחִים/ בֵּין אֻמָּה וּבין צד שֶׁאָזְנוֹ מוֹעֶדֶת/ אַך אֵין סוֹד הַיָּכוֹל וְצָרִיךְ לִהְיוֹת חַיִץ/ בֵּין הָעָם לְבֵין קוֹל הַמִּשְׁפָּט וְהַצֶּדֶק". חבל שעוזי דיין אינו מאמץ את מה שראה נתן אלתרמן: אין להשתיק ביקורת, וחובה לדרוש "לְהַקְשִׁיב לְקוֹל הַמִּשְׁפָּט וְהַצֶּדֶק".
ב-1948 הרבתה העיתונות לתאר הרג "מסתננים" לישראל. גם אז היה זה המשורר אלתרמן, שלדידי עוזי דיין כנראה "חתר נגד אושיות המדינה", כי ביקש לראות אדם הרוצה לחזור לשדהו שלא קצר, לעצי הזיתים שלו שלא מסק, לתאנים שלא ארה ולגפנים שלא בצר; אדם שאין שום הצדקה להורגו, ואין שום הצדקה למנוע ממנו זכות טבעית לחיות בבית שבנה. ב"דבר" (7.8.1953) מחה על גילויי קשיחות ואטימות מול ה"מסתתננים": "הַמְּדִינָה אֲשֶׁר בְּאֵיזֶה חוּט/ קְשׁוּרָה הִיא אֶל הִסְטוֹרְיָה יְהוּדִית מֻבְהֶקֶת – דְּבָר מָה מַרְתִּיעַ וּמוֹשֵךְ לָסֶגֶת מֵרְדוֹף בְּלִי קֵץ אִשָּׁה עַרְבִיָּה בְּלִי תְּעוּדַת זֵהוּת".
בטור "דרכי ביטחון" ב"דבר" (14.7.1950) גינה אלתרמן סריקות אחר "מסתננים" ביניהם זקנים, נשים וילדים. בעיני עוזי דיין בוודאי אלתרמן חותר נגד המדינה בזעקתו: "נֶעֶקְרוּ נָשִׁים מִן הַטַּף בַּקַּת".
באנלוגיה גדושה בקונוטציות מזכיר אלתרמן, כי מי שהצביע בכנסת בעד הורדת ההצעה של תופיק טובי לדון בנושא ה"מסתננים" בכנסת, עליו לזכור שהוא "יְהוּדִי מְזַיֵּף דַּרְכִּיּוֹת מִדּוֹר –דּוֹר מִסְתַּנֵּן בֶּן בְּנָהּ שֶׁל מִסְתַּנֶּנֶת"
בעיצומה של המלחמה, החייל נתן אלתרמן מחטיבה 8 פרסם בעיתון "דבר" (9.11.1948) עדות שירית, המגנה את גירוש ערביי לוד ורמלה בעת מבצע "דני". בשיר "על זאת", בבית השישי, כתב את צמד המילים "פּוֹשְׁעֵי מִלְחָמָה". לצמד מילים זה הגיע לאחר שתיאר בבית הראשון והשני ג'יפ "הַחוֹצֶה אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה וְנַעַר עָז וְחָמוּשׁ […] וּבָרְחוֹב הַמְּדֻבָּר אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה נִלְחֲצוּ אֶל הַקִּיר, הַנַּעַר בְּשִּׁנֵּי חָלָב 'אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע' וְנִסָּה, רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו […] וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה".
בשבוע הראשון לחברותו בכנסת החליט אלוף במיל' עוזי דיין לקחת על עצמו את תפקיד המסית, המוקיע את כל מי שמבקר את מדיניות ממשלת ישראל כבוגד. ואם כבר, עליו לכלול בין "החותרים נגד המדינה" את המשורר נתן אלתרמן.
אסיים במובאה קצרה מ"הטור השביעי" שפורסם ב"דבר" (18.11.1949): "וּבְכֵן מִי תּוּפִיק טוּבִי/ הוּא חֲבֵר הַכְּנֶסֶת/ הוּא קוֹמוֹנִיסְט עֲרָבִי בְּבֵית הַנִּבְחָרִים/ יוֹשֵׁב הוּא בִּזְכוּת מְלֵאָה וְלֹא בְּחֶסֶד […]". עוזי דיין, את השיעור בדמוקרטיה תקבל כשתקרא את עשרת הבתים הנוספים בשירו של נתן אלתרמן, המוקדש לחבר הכנסת בסיעת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, החבר תופיק טובי.
איתן קלינסקי
