ח"כ עאידה תומא-סילמאן לקראת יום האישה: לא אסתיר את עמדותיי הפוליטיות על מנת להתקבל

לקראת 8 במארס, יום האישה הבינלאומי, שוחחתי עם ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש, הרשימה המשותפת), פעילה פמיניסטית ותיקה. בקרוב ימלאו גם שלוש שנים לבחירות. הצלחה חשובה ביותר של הרשימה המשותפת כפרויקט פוליטי היא פעילותה היסודית והמתמשכת של ח"כ תומא-סלימאן כראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.

2018-03-06_200935

פעילות חד"ש עאידה תומא סלימאן ונבילה אספניולי בהפגנת יום האישה במחסום קלנדיה, 2015 (צילום: מעין דק)

 

יו"ר ועדה קבועה בכנסת הוא התפקיד הבכיר ביותר שמילאה ח"כית ערבייה. מה מהות האתגר?

תפקיד זה הוא אחד האתגרים הגדולים שהתמודדתי עמם בחיי. להיות באופוזיציה, במקום הרחוק ביותר מהממסד ולנהל פוליטיקה מהפכנית ובלתי-מתפשרת – קל הרבה יותר מאשר לפעול כמהפכנית במסגרת  מה שנחשב מבצר של הממלכתיות. זו משימה שבמהותה כלל אינה ממלכתית והיא פוליטית מאוד.

אני הראשונה בקרב חברי הכנסת מהזרם הפוליטי שלי, והח"כית הערבייה הראשונה העומדת בראש ועדה סטטוטורית. אני אמורה לשמש דוגמא. אסור לי להיכשל. כשאת הראשונה, כל מעשייך משליכים לא רק עלייך אלא גם על הקבוצה שבאת ממנה. אם חברת הכנסת הערבייה נכשלת בתפקיד כזה, מה זה אומר בכלל על נשים ערביות? מה זה אומר על ח"כים ערבים, על ח"כים של חד"ש? זו אחריות כבדה.

 

את חלוקה עם יתר הח"כיות בוועדה כמעט בכל הנושאים, לבד מהמאבק הפמיניסטי, וכנראה שגם בתוכו…

כמובן שגם בתוך הפמיניזם יש חילוקי דעות. את הדיונים הקשורים בנשים ובצבא לא ניהלתי עד כה. אמרתי שיכולים להיות דיונים כאלה, אבל אני לא משתתפת בהם. הרי, על מה מתנהל הוויכוח? על כך שיאפשרו לנשים לשרת בקרבי או להיות טייסות, כלומר להיות חלק ממכונת כיבוש משומנת על כל היבטיה. איך אני יכולה להילחם על זכותן של נשים להיות חלק ממערכת מדכאת?

נכנסתי לתפקיד בעיתוי פוליטי לא פשוט שחלה בו נסיגה בתפישת זכויות אדם ואישה, ומובלת בו מדיניות שהיא אנטי זכויות. אני דוגלת בתפישת עולם אנטי-מיליטריסטית, נגד כיבוש, ואני ברורה מאוד בעמדותיי. לעולם לא אסתיר את האג'נדה הפוליטית שלי כדי להתקבל. לא רק זאת, אני משוכנעת שאי אפשר לקדם זכויות נשים ללא ראייה פוליטית כוללת החותרת תחת הכיבוש, המיליטריזם  והקפיטליזם.  אך  זה  לא  השיח השליט היום לא במדינת ישראל וגם לא בתנועה הפמיניסטית.

 

נראה שהשנה האחרונה עומדת, יותר מכל, בסימן התופעה החברתית של #metoo

בעיניי זו תופעה חברתית חשובה מאין כמותה. זה ניסיון לרכז תשומת לב בנושא שהיה זניח עד כה. ההטרדות המיניות גורמות לתחושת חוסר-ביטחון אצל רוב הנשים. גבר אינו חש בדרך כלל פחד מתמיד מפני אונס או סטייה מינית. אני לא אומרת שאין גברים שנקלעים למצב כזה. ודאי שיש. אבל החשש המתמיד הזה אינו חלק מובנה בהוויה של חיי היום-יום. לכן אני סבורה שאם לא היו מרכזים את אור הזרקורים על הנושא של הטרדה מינית, גברים היו ממשיכים לא להבין אותו עד הסוף.

מצד שני, מי הנשים שהשתתפו ויזמו את ה"מי-טו"? בדרך כלל אלה נשים חזקות. הן קרבנות, אבל הן נשים שיש להן מעמד בחברה. לעיתונאיות ולשחקניות יש כסף וקשרים. החשש שלי הוא שאם ההצפה של הנושא, שהיא מוצדקת לחלוטין, לא תלווה במקדמי ביטחון כמו חקיקה ושינויי מדיניות עמוקים, עלולה לבוא בעקבותיה מכה נגדית. אני דואגת לקולות המושתקים, לנשים שאין להן מעמד וכוח לחשוף זאת בצורה ברורה: נשים חרדיות, נשים ערביות, נשים מוחלשות מבחינה כלכלית. זו הבעיה. קורה שאת המהפכה מובילים החזקים יותר, אבל עם האג'נדה שלהם והכלים שלהם. אם לא נזכור תמיד את המוחלשות, השיפור לא יחלחל אליהן בסופו של דבר.

 

לאילו מקדמי בטיחות ושינויים עמוקים כוונתך?

אני למשל מקדמת שינוי חקיקה לגבי מקומות עבודה. החוק למניעת הטרדה מינית במקומות העבודה מתייחס  לצורות העסקה שהיו קיימות בעת חקיקתו, כלומר העסקה ישירה בלבד. הוא לא חל על נשים שאינן מועסקות באופן ישיר. שמתי לב שבכנסת יש ממונה על הטרדות מיניות לעובדות הכנסת, אבל העוזרים הפרלמנטריים לא באחריותה כי הם אינם מועסקים ישירים של הכנסת. הוא הדין גם לגבי עובדות הקבלן בניקיון ובמזנון. איש לא מפקח על מה שקורה שם. במקרה של הכנסת, הרחבנו את סמכויות הממונה, אך זה לא מתקרב לפתרון הבעיה.

אני מנסה לקדם חוק שייאכף בקרב מגזרים של העסקה בלתי-ישירה כמו למשל קבלנים ודיירות הדיור הציבורי, או רופאות בקופות החולים שלא מועסקות בידי משרד הבריאות. ישנן במקומות העבודה גם אינטראקציות שאינן של מעסיקים ומועסקים כמו רופאים מול מטופלות ומטופלים.

 

עד יום האישה הבא, בעוד שנה, מה היית רוצה לקדם במסגרת הוועדה יותר מכל?

הנושא שאני מניפה כדגל הוועדה הוא תעסוקת נשים ערביות. קיימתי ישיבות רבות, בייחוד בשבועות האחרונים, בעניין תכנית החומש לפיתוח כלכלי של הערבים-הבדואים בנגב. השמיטו מתכנית זו את נושא תעסוקת הנשים.

אני טוענת, שאם הייתה תכנית שאפילו לא הציגה יעדים – זה אומר דרשני. דרושים חשיבה אחרת ותכנון אחר. משרד החקלאות נאלץ להתמודד עם הפיקוח שהטלתי עליו ועובדיו נאלצים לשנות את תכנית החומש שאישרו. שאלת אותי קודם, איך זה להיות יו"ר ועדה. בעיה קשה היא שראשי הקואליציה שללו מהוועדה מעורבות בחקיקה. הם אינם מעבירים אליי טיפול בחקיקה בטענה שאני חברת אופוזיציה והם אינם בטוחים שאעזור להם לחוקק. מבחינתי, מצב זה חיזק מאוד את התפקיד השני שלה – בקרה על מוסדות המדינה ותפקודם. אני מנסה לעשות את העבודה כמו שצריך ולחזק את צד הבקרה.

 

י"ל

הריאיון עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב