ח"כ יוסף ג'בארין (חדד"ש – הרשימה המשותפת), פרופסור מוחמד אמארה והמרכז הערבי למשפט ולמדיניות דיראסאת הגישו אתמול (רביעי), באמצעות עו"ד הרן רייכמן מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה, בקשה לביזיון בית המשפט נגד משרד החינוך.

בית הספר התיכון הראשון בכפר אבו תלול שבנגב כפי שצולם לפני חמש שנים (צילום: עדאלה)

זה יותר משנה אחרי שמשרד החינוך התחייב בבג"ץ להקים מחדש את המועצה המייעצת לחינוך הערבי – הגוף הפדגוגי טרם הוקם באוגוסט 2017 הודיע המשרד בתשובתו לעתירה בנושא, כי החל לאתר אישים שיאיישו את המועצה, שנועדה לשתף את הציבור הערבי בקבלת החלטות הנוגעות לחינוך ילדיו, אך עד כה הדבר לא נעשה. המועצה מוסמכת להמליץ לשר החינוך לפעול בשורה של נושאים חינוכיים הקשורים לציבור הערבי, אולם הוא אינו מחויב לקבל את המלצותיה. 

"הקמת המועצה המייעצת לחינוך הערבי היא המינימום שצריך לעשותו כיום כדי לאפשר מעורבות, גם אם מוגבלת, של אנשי חינוך ערבים במערכת החינוך הערבית", אמר ח"כ ג'בארין, שפועל בנושא בשנים האחרונות. לדבריו, "זהו אבסורד שנאלצנו לעתור כדי שהמשרד יקיים חובה בסיסית שהחוק מורה עליה במפורש. אי הקמת המועצה גם אחרי פסיקת בג"ץ מוכיחה שמשרד החינוך בהנהגת בנט מתעקש להמשיך להדיר את הציבור הערבי מהנהלת המשרד בכלל, ומהחינוך הערבי בפרט".

ח"כ ג'בארין ציין שהתלמידים הערבים מהווים כרבע מכלל התלמידים בישראל, וזכותם לשמור על ייחודם התרבותי, הלאומי והלשוני. "אנו נפעל כמובן שהרכב המועצה ייקבע תוך התייעצות כנה עם אנשי מקצוע ועם הנהגת הציבור הערבי, כדי שחבריה ייצגו באופן אותנטי את האינטרסים האמתיים של החינוך הערבי ולא יהיו בבחינת עלה תאנה למדיניות מפלה של המשרד", אמר. ג'בארין עתר לבג"ץ לאחר שבמשך שנה וחצי לא הצליח לקבל תגובה בנושא משר החינוך נפתלי בנט.

התקנות המחייבות את הקמת המועצה המייעצת לחינוך הערבי התקבלו בשנת 1996. לפי החוק, על המועצה לכלול לפחות 15 חברים הפעילים בשדה החינוך הערבי, אנשי חינוך ברשויות מקומיות, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות להכשרת מורים וארגוני המורים, וכן עובדים של משרד החינוך. תפקיד המועצה הוא להמליץ בפני שר החינוך על דרכים לגיבוש מדיניות חינוכית ופדגוגית לשלבי הגיל השונים במוסדות החינוך, כדי להבטיח לאזרחי ישראל הערבים מעמד שווה לזה של שאר האזרחים, תוך כדי התחשבות בייחודם הלשוני והתרבותי ובמורשתם.

המועצה היא גוף מייעץ בלבד, וסמכות ההכרעה נתונה בסופו של דבר לשר החינוך. לשם השוואה, המועצה של החינוך הממלכתי–דתי נהנית מאוטונומיה נרחבת, ושר החינוך מחויב להיוועץ עמה בנושאים שונים, כולל החלטות על מינוי מפקחים, מנהלים ומורים. חברי המועצה התכנסו פעם אחת בלבד, בשנת 1996, אך חבריה החליטו לפרוש זמן קצר לאחר מכן במחאה על כך ששר החינוך דאז, אמנון רובינשטיין, לא קיבל את המלצתם להקים מינהל פדגוגי נפרד לחינוך הערבי, בדומה למינהל החינוך הדתי. מאז פרישת חברי המועצה לא אייש משרד החינוך את המועצה.