בשבוע שעבר, הופיע האמן והמפיק ניקולס ג'אר בחיפה (27.9) וברמאללה (28.9). ג'אר, 27, אמן אלקטרוני ממוצא פלסטיני (אביו פלסטיני שגלה לצ'ילה), הוציא שני אלבומים שזכו בהצלחה רבה ובביקורות נלהבות. הוא הופיע, יחד עם הרכב מוזיקלי פלסטיני, בבר חיפאי בבעלות פלסטינית וברמאללה.

בדרך כלל, מסלול ההופעה מוכר למדי: אמן מפורסם מודיע על הופעה בישראל. הוא מדבר על תשוקתו לשלום ומודיע שישקול הופעה ברמאללה, לאחר הופעתו בתל אביב. בסופו של דבר, "בשל שיקולים ביטחוניים" לא תוכל ההופעה ברמאללה להתקיים. ההופעה בתל אביב, כך מספרים, תוקדש לקידום השלום. האם פלסטינים מהשטחים הכבושים יוכלו להגיע אליה? לא.

ג'אר, אמן נחשב מאוד בתחומו, יכול היה להופיע בגני התערוכה לעיני אלפים. כרטיסים היו נמכרים במאות שקלים. אך ג'אר בחר להופיע בחיפה לפני קהל מצומצם, בצד ההופעה ברמאללה לפני קהל רחב יותר. יותר מכל, הגחיך ג'אר את הטענות בדבר "שיקולים ביטחוניים", המונעים מאמנים להופיע ברמאללה. אם הוא יכול, עוד רבים אחרים יכולים. הם כנראה לא רוצים.

כמה יהודים, אולי עשרות, הגיעו להופעותיו של ג'אר ברמאללה ובחיפה. איש לא מנע מהם להגיע: לא מחסומים, לא עוצר "לקראת החגים". יהודים, בסך הכל, לא היו קהל היעד המידי של ההופעה. מתי בפעם האחרונה פורסמה הופעה של אמן אלקטרוני בינלאומי בעיקר בערבית? מתי כרטיסים להופעה של אמן בינלאומי נמכרו ביפו ובחיפה, ולא במשרדי הכרטיסים בצפון-מערב תל אביב?

ברחבי  הרשת, כבר נפוצו תלונות רבות כלפי ההפקה: "אתם מדירים ישראלים" (כלומר, יהודים), "אין מספיק כרטיסים" וכן הלאה. נכון, אילו הופיע ג'אר בפארק הירקון היו זוכים עוד עשרות אלפים לחזות בהופעתו. נכון, אילו ניגן ג'אר בגני התערוכה, לבטח גם הקהל היהודי היה "מרגיש בבית". אבל ג'אר לא מעוניין לספק את הלגיטימציה לכיבוש הישראלי.

כמה פלסטינים, אזרחי ישראל או תושבי השטחים הכבושים, היו בהופעה של רדיוהד בפארק הירקון? קשה  לדעת. כמה פלסטינים יכלו להגיע מהגדה המערבית לפארק הירקון ולצפות בהופעות של גאנז אנד רוזס, של הפיקסיז או של האמנים הבינלאומיים האחרים שביקרו בישראל בשנים האחרונות? בודדים, אם בכלל. מעזה? כלל לא.

לעומת זאת, יהודים יכולים להגיע להופעות ברמאללה או במקומות בילוי בבעלות ערבית בחיפה. יהודים אולי "לא מוזמנים", זה נכון, אך יש הבדל עצום בין להיות "בלתי קרוא", לבין הדרה מטעם השלטון, באמצעות מערכת צבאית המונעת את הגעתך להופעה.

ביולי 2017, רכש פלסטיני תושב הגדה המערבית כרטיס להופעת רדיוהד בישראל ופנה להפקה בבקשה שיסייעו לו לחצות את המחסומים ולקבל היתר כניסה לישראל. הפקת רדיוהד בישראל מסרה למגזין "טיימאאוט" (19.7): "קיבלנו פנייה מבחור פלסטיני שמתגורר ביו"ש, מעריץ גדול של 'רדיוהד'. מרגע שהתקבלה הפנייה, ידענו שנעשה הכל כדי לעזור לו ליהנות איתנו בהופעה. אחרי אינספור בירורים, פניות ובעיקר הרבה עזרה מאנשים טובים […] השגנו יחד את האישורים המתאימים. מרגש אותנו שיש אנשים שמוכנים לעשות כאלה מאמצים כדי לראות את ההופעה".

רדיוהד אולי מדברים בגאווה על "דו קיום" בהופעתם בארץ. הם  טוענים אולי שהגיעו גם פלסטינים להופעה, ש"הלבבות התקרבו" וכן הלאה. הגיטריסט הוותיק קרלוס סנטנה, גם הוא הופיע בישראל ביולי האחרון, פנה לקהל בתל אביב בבקשה: "שלום. רק שלום. לא עוד ברוטליות, לא עוד אלימות, לא עוד אכזריות. רק שלום, לכם, לי, למשפחות שלכם״. מילים. הרבה מילים.

לא מעט אמנים, מפורסמים יותר או פחות, יכולים ללמוד מג'אר. הם יכולים ללמוד שחי כאן עוד עם. העם הפלסטיני אינו נמצא כאן כדי להעניק לגיטימציה להופעות רווחיות מול קהל גדול בתל אביב, או לקליפים ושירים "על השלום". אמנים, שאינם רוצים להחרים את ישראל, יכולים ללמוד כי הופעה בישראל אין פירושה הופעה בתל אביב, לעיני קהל יהודי, עם כרטיסים במחיר מופקע. ניקולס ג'אר הציע אפשרות אחרת.

יוסף לאור