אסיפה ארצית של פעילי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י( ברשויות המקומיות התקיימה בשבוע שעבר בשפרעם לקראת הבחירות. לאסיפה הגיעו כ-100 משתתפות ומשתתפים מכל רחבי הארץ וחלקם אף נשאו דברים. להלן חלקים מתוך המסמך שנכתב על ידי הוועד המרכזי של מק"י והופץ בקרב הפעילים:
הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו ב-30 באוקטובר השנה בצל משברים בשלטון המרכזי שמשליכים גם על הזירה המקומית. ממשלת הימין מייצגת את הברית והאינטרסים של כוחות הנצחת הכיבוש והעמקת ההתנחלויות מחד גיסא, ושל ההון הגדול מאידך. גיסא פרשות השחיתות של נתניהו ושריו מבטאות לא רק את הידרדרות הנורמות המוסריות במערכת הציבורית, אלא את הריקבון של המשטר הפוליטי בישראל: את ניצול הפרה הקדושה של "הביטחון" כדי לגזור קופונים, את גילוי העריות בין ההון לשלטון, את מאמצי הממשלה לשלוט באמצעי התקשורת כדי לזייף את תודעתם של האזרחים ולהשתיק כל קול ביקורתי.
במסגרת מדיניות ההסתה נגד הציבור הערבי, נוקטת הממשלה שיטה חדשה–ישנה של "מקל וגזר", של הפרדת המאבק לשוויון אזרחי מהמאבק לשוויון לאומי, של הפיכת האזרחים הערבים לעדר צרכני מציית וכנוע, ושל העלמת עין מהשתוללות האלימות, הפשיעה והפרוטקשן ביישובים הערביים. במסגרת מדיניות זו פועל הממסד להחליש את החסינות של הציבור הערבי, להחריף את הסתירות הפנימיות ולהפוך אותן לקונפליקטים אלימים במטרה להעסיק את הציבור הערבי בעצמו במקום במאבק במדיניות הממשלתית.
התכנית הממשלתית לפיתוח כלכלי מבטאת את ההתנגשות בין הצורך הכלכלי הקפיטליסטי לשלב את האזרחים הערבים במשק הישראלי כאמצעי לשימור הצמיחה, לבין רצון הממשלה ליישם מדיניות גזענית בתחומי הקרקעות, התכנון והבנייה תוך אילוץ רשויות מקומיות לשתף פעולה עם הריסות הבתים ולהקים תחנות משטרה ביישובים הערביים. לחברי הכנסת של חד"ש והרשימה המשותפת היה תפקיד חשוב בהשפעה על התכנית ובהשגת הישגים קונקרטיים שבאו לידי ביטוי בהוספת משאבים לרשויות המקומיות הערביות; אלא שבסופו של יום מדובר עדיין בתכנית ממשלתית בעלת הגיון ניאו–ליברלי, למרות שהיא עונה לחלק מצרכי הציבור.
בצל מדיניות ההדרה, ממשיכה ההשתייכות האורגנית (משפחה, חמולה, עדה) לתפקד כמעין "רשת ביטחון" תעסוקתית ואישית. בהקשר לרשויות המקומיות, הפכה העמידה השבטית למנגנון מיקוח על המשאבים המקומיים המטריאליים והסימבוליים ביישובים עצמם. ב-2013, כשלה חד"ש והפסידה במעוזים חשובים, בייחוד בעיר נצרת, שם התגבשה ברית בה עמדו יריבי חד"ש הפוליטיים לצד חוגי שלטון. אין פלא שנתניהו ושריו מחבקים את ראש עיריית נצרת הנוכחי ומרעיפים עליו תקציבים, ורואים בו "מודל רצוי" להנהגה מקומית ערבית. לעומת זאת, השיגה חד"ש הישגים נאים בכמה יישובים, בעיקר בערים המעורבות.
שתי מערכות הבחירות המקומיות האחרונות התקיימו בחברה הערבית בסימן עליית קרנן של הזהויות הצרות, התגברות תופעות השחיתות, ההתחנפות לשלטון ושיתוף פעולה עם תכניותיו. לאחר יום האדמה הובילה חד"ש 22 עיריות ומועצות מקומיות ערביות, לעומת שלוש רשויות מקומיות בלבד בכהונה הנוכחית (יפיע ואכסאל, וכן דיר אל–אסד במסגרת הסכם רוטציה).
חד"ש מתמודדת בבחירות לרשויות המקומיות 2018 על בסיס המצע המדיני–חברתי שלה, לא כדי ליטול נתח מהעוגה המקומית, אלא כחלק מפרויקט פוליטי שמזהה את הקשר הדיאלקטי בין העניינים הלאומים לעניינים היומיומיים, כזרם מהפכני שמטרתו – שינוי יסודי בחברה דרך עימות עם שלטון ההון והגזענות, התנגדות לכניעה לערכיו והקפדה על ניתוח כל–צדדי של המציאות. הניסיון לימד אותנו, כי אין "מתכונים מוכנים מראש". לכן מתמודדת חד"ש בבחירות הקרובות ככוח שיש בו מקום לכולם, המושיט יד לכולם למען חברה של שוויון וצדק חברתי.
