לשכת החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש) קיימה ישיבה ביום שישי האחרון כדי לדון בהתפתחויות הפוליטיות האחרונות, ובפרט במגעים להקמת ממשלה בראשות יו"ר "כחול לבן", ח"כ בני גנץ. לשכת חד"ש רואה בחיוב את הזמנתו של גנץ לרשימה המשותפת להתייעצויות, כביטוי לכך שנציגי הציבור הערבי והכוחות הדמוקרטים היהודיים הם כוח לגיטימי ומשפיע בזירה הפוליטית והפרלמנטרית. זאת לעומת מדיניות הדה–לגיטימציה והדמוניזציה שהוביל הימין ומנהיגו נתניהו.

בלשכת חד"ש מעריכים כי גנץ מעדיף להקים ממשלת אחדות לאומית עם הליכוד ונתניהו, בעוד שצו השעה הוא הפלת נתניהו ומדיניותו, לא שותפות וברית עמו. המשמעות היא שמדיניות הממשלה שתקום בנוגע לסוגיה הפלסטינית, ברמה האזורית וברמת הזכויות הלאומיות והקולקטיביות של הציבור הערבי, לא תהיה שונה מהותית ממדיניות נתניהו; ולפיכך חד"ש אינה רואה אפשרות, בצל נתונים אלו, שהרשימה המשותפת תהיה חלק בממשלה כזו או תתמוך בה. הסיכוי של גנץ לפנות לאופציה של ״ממשלת מיעוט" נראה קלוש.

לשכת חד"ש דנה באפשרות לקדם סוגיות אזרחיות במגעים של הרשימה המשותפת עם ״כחול לבן״ – ביטול חוק קמניץ להריסת בתים, הכרה בכפרים לא מוכרים בנגב, גיבוש תכנית ממשלתית כוללת למאבק בפשע ובאלימות בחברה הערבית ותכנית לפיתוח כלכלי של היישובים הערביים. לשכת חד"ש מדגישה כי זכויות האזרחים הערבים נגזרות מעצם היותם בני המקום ואזרחי המדינה, ולא מעמדתם הפוליטית.

לשכת חד"ש שבה והדגישה את חשיבות העמדה המאוחדת של הרשימה המשותפת והמחויבות של כל מרכיביה להסכמים שנחתמו, והזהירה מפני מדיניות "הפרד ומשול" וניסיונות לפצל את הרשימה. זאת במיוחד בשלב הבא, שבו ייתכנו הקמת ממשלה חדשה או הליכה לסבב בחירות שלישי.

לשכת חד"ש סבורה כי הצהרותיהם של ראש הממשלה נתניהו והשר לביטחון פנים ארדן, והבטחותיהם למאבק בפשע ואלימות בחברה הערבית, אינן מספיקות. מה שנדרש הוא תכנית ממשלתית רצינית שתתקיים בשיתוף עם נבחרי הציבור הערבי; הצהרות הממשלה אלו הן פרי המאבק הציבורי הרחב בשבועות האחרונים. חד"ש קוראת להמשיך ולמנף את המאבק הציבורי נגד פשע ואלימות ואת הגיוס ההמוני לפעילות שמובילה ועדת המעקב העליונה, ובמיוחד למאהל המחאה בקריית הממשלה בירושלים.

לשכת חד"ש הביעה הזדהות עם העצירה היבא אל–לבדי, העצורה מעצר מנהלי ושובתת רעב כמעט 40 יום, וכן עם חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית ח'אלדה ג'ראר. לשכת חד"ש קוראת לשחרורן המידי ולסיום מדיניות המעצרים המנהליים, המהווים כלי טרור המערער את בסיס הצדק ושלטון החוק.