ניתוח של מערכת הבחירות חייב להתחיל בכך שמק"י היא מפלגה מהפכנית – תנועה השואפת לשנות את המציאות החברתית מן היסוד. הבחירות לכנסת הן אחד האמצעים ליישום מטרה זו. אמצעי זה חשוב מאוד, הן משום שהכנסת היא מוקד כוח שמשפיע על עיצוב החברה, והן משום שזו הזדמנות לפנות אל הציבור הרחב, לשכנעו בקו פוליטי שמאלי ולקרוא לו להצטרף אלינו. בסבבים הקודמים של הבחירות, למרות פשרות כואבות שנבעו מחיבור עם מפלגות בעלות קו פוליטי-רעיוני שונה, הצלחנו להעביר בקמפיין הבחירות מסר פוליטי בדבר שינוי המציאות: אמרנו בבירור לכל הציבור ששותפות ערבית-יהודית ושיתוף המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני בפוליטיקה הישראלית הם הדרך להחלפת הפוליטיקה הימנית של נתניהו במדיניות של שלום, שוויון וצדק חברתי – שהיא האינטרס של העם. המסר הפוליטי נתן תקווה והניע יותר אנשים, הן בציבור הערבי והן בשמאל היהודי, להצביע לרשימה המשותפת.

לעומת זאת, בבחירות של מארס 2021 נחלנו כישלון: לא רק ירידה כואבת בכוח האלקטורלי, אלא קודם כל כישלון בניצול מערכת הבחירות לקדם את הפוליטיקה של המפלגה לשינוי המציאות. קראנו לציבור להצביע לרשימה המשותפת, אבל לא הסברנו בצורה משכנעת איך ההצבעה היא חלק ממאמץ משותף לשנות את מציאות הדיכוי ואי-השוויון. ללא חזון וללא תקווה לשינוי לא יכולנו להניע את הציבור לקלפי.

ראוי להבהיר, שהמסר של המפלגה בעד הלגיטימציה של השתתפות של הציבור הערבי בפוליטיקה הישראלית הוכיח את עצמו עקרונית ומעשית, והצליח לחלחל לכלל החברה. אבל, בדומה למה שקרה לסיסמה הנכונה והמדויקת של המפלגה – שתי מדינות לשני עמים, שהצליחה לחלחל לקונצנזוס אך אומצה באופן ציני גם בידי גורמים שביקשו לקדם אג'נדה שונה – כעת אנו עדים לעיוות רעיונות השותפות הערבית-יהודית והלגיטימציה של השפעת הציבור הערבי. הימין היהודי והערבי אינם מציעים שותפות או שוויון, אלא עסקנות מושחתת וכנועה, אותה אנו צריכים לדחות בנחרצות.

במקביל, יותר ויותר חוגים בשמאל הציוני מאמצים מסרים של שותפות, אבל השותפות שלהם עדיין מתעלמת מהיסודות הגזעניים של המשטר ומן הצורך במאבק משותף לשינוי יסודות החברה. במבט כולל, צריך לברך על השינויים לכיוון של שותפות אצל הציבור הרחב, ולפתוח בדיאלוג אמיץ עם חלקים בשמאל על קידום בפועל של שותפות פוליטית אמיתית על בסיס של שוויון לשני הלאומים. עלינו לבנות על הצלחה עקרונית זו ולהציג מסר ברור של תקווה במאבק ערבי-יהודי למען שלום, שוויון, דמוקרטיה וצדק חברתי.

אולם גם מפלגה המשדרת מסר ברור של תקווה לשינוי, אינה מסוגלת לחולל שינוי פוליטי כאשר רצים מבחירות לבחירות ללא חשיבה אסטרטגית ארוכת-טווח, המנתחת את הסתירות הקיימות בחברה ומוכנה לקבל החלטות אמיצות שיעזו לנסות לחולל שינוי אמיתי. קווי היסוד של אסטרטגיה כזאת נוסחו באופן ברור ומרשים בוועידה ה-27 של מק"י (ובוועידות קודמות):

"האתגר שמפלגתנו הקומוניסטית מציבה בפני עצמה ובפני הציבור היהודי והערבי הוא להדוף את סכנת הפשיזם עכשיו בדרך של בנייה של חזית עממית אנטי-פשיסטית יהודית-ערבית רחבה ,בשותפות של כל הכוחות האנטי-פשיסטיים ועל בסיס קו פוליטי נכון."

מן הראוי לציין דוגמאות מהשנה האחרונה המצביעות על הפוטנציאל של המפלגה בגיבוש אסטרטגיה אמיצה וארוכת-טווח לשינוי: הקמפיין בשפה הרוסית שפנה לשכבות עממיות עם מסרים של שותפות אינטרסים בין אוכלוסיות מוחלשות; ההתמדה של סניפים במשולש לקיים הפגנות קבועות במהלכן קשרו קשרים אמיצים עם מפגינים יהודים נגד הממשלה; הנוכחות המאורגנת של חד"ש בהפגנות נגד הממשלה שנשאה פרי, כאשר מפגינים מאותן מחאות הגיעו להפגנות נגד האלימות בחברה הערבית.

מהפכה חברתית אינה עומדת על סדר היום בעתיד הקרוב. אבל חיוני לתכנן מה לעשות בחודש הקרוב ובשנתיים הקרובות, לא רק כדי להשיג עוד מושב בכנסת או במועצה מקומית, אלא כדי לבלום את איום הפאשיזם, לקדם את השלום בין שני העמים ולהגיע למצב בו נוכל להוביל את השכבות העממיות לתפוס את השלטון ולשנות את המשטר מיסודו.

עמרי עברון