העימותים הקשים שפרצו שבועות האחרונים בחבל קשמיר, בין הודו לפקיסטאן, הותירו הרוגים ופצועים. לסכסוך בקשמיר יש קווי דמיון רבים לסכסוך הישראלי–פלסטיני. קשמיר היא חלק מהסכסוך בין הודו לפקיסטאן, סכסוך מתמשך ששורשיו בהסכמת בריטניה לחלוקת הודו. אז, המיעוט המוסלמי בראשות עלי ג'ינאה דרש היפרדות, ואילו הרוב, בהנהגת גנדי ונהרו, רצה מדינה אחת.
עם יציאת בריטניה ב-1947 מהודו, התפלגה האחרונה על בסיס דתי – הינדים ומוסלמים. חלוקת הודו הייתה מלווה באלימות רבה. כחצי מיליון נהרגו, וכ-14 מיליון הפכו פליטים בשל טיהורים אתניים או "חילופי אוכלוסין". פקיסטאן המקורית לא החזיקה מעמד. היא הייתה מורכבת משני חלקים שונים (תרבותית ולשונית).
הפגנה של פעילי שמאל נגד מלחמה עם הודו ברחובות קראצ'י בפקיסטאן (צילום: מורנינג סטאר)
אחרי דיכוי, מרד ומלחמה (גם עם הודו) הפך המזרח ב-1971 מדינה עצמאית נפרדת מפקיסטאן – בנגלדש. בשנות המלחמה הקרה הייתה הודו תחת שלטון מפלגת הקונגרס החילונית, שניסתה להיות נייטרלית בין נאט"ו לברית ורשה.
פקיסטאן הייתה בת–ברית מערבית ושלט בה רוב הזמן הצבא. בפקיסטאן חיים כיום כ-200 מיליון תושבים, והיא המדינה המוסלמית השנייה בגודלה בעולם אחרי אינדונזיה. בהודו נשארו כ-180 מיליון מוסלמים (13%) והיא המדינה השלישית בעולם מבחינת מספר המוסלמים החיים בה.
חלוקת תת–היבשת ההודית רק החריפה את מצב המוסלמים שנשארו בהודו, וטיפוח איבה כלפיהם היה למרכיב בסיסי בתפישת הלאומנות הדתית– גזענית ההינדית.
משנות ה–90 נמצאת מפלגת הקונגרס בירידה, ובהודו מתחזקים זרמים הינדיים פונדמנטליסטיים. בד בבד מחריפה אפליית המוסלמים בהודו. הם סובלים מהסתה ומאלימות לאומנית וגזענית תחת שלטון מפלגות לאומניות הינדיות, שהגיעו לשיא בהרס מסגד אל–בברי באיודיה בדצמבר 1992.
בין הודו לפקיסטאן היו כבר שלוש מלחמות (ב-1965, ב-1971 וב-1999). שתיים מהן היו בהקשר לקשמיר. אלפי התנגשויות נרשמות משני עברי "קו השליטה", קו הפסקת האש. לשתי המדינות נשק גרעיני, ולכן מלחמה ביניהן היא סכנה לשלום העולם.
חבל ג'אמו–קשמיר (בשמו ההודי) שוכן למרגלות ההימליה, והוא חבל הארץ היחיד בהודו עם רוב מוסלמי. לפני 1947, מדובר היה בנסיכות עצמאית למחצה בתוך הודו. עם החלוקה פלשו כוחות מפקיסטאן לקשמיר. שליטה ההינדי ביקש עזרה מממשלת הודו, ובתמורה הסכים לספח את קשמיר להודו.
שטח קשמיר נתון עתה במחלוקת בין הודו לפקיסטאן (כשהחלק הצפון–מזרחי נמצא בשליטה סינית). שתיהן תובעות את כולו אך שולטות רק בחלקו. פקיסטאן אינה מכירה בלגיטימיות השלטון ההודי ורואה בו שלטון כובש; הודו אינה מכירה בשלטונות הפקיסטאני והסיני.
האו"ם קרא לעריכת משאל עם, שבו יכריעו התושבים על גורלם, אך משאל זה לא יצא מעולם לפועל. הודו, שבתחילה העניקה לקשמיר אוטונומיה, שולטת כעת בקשמיר באמצעות שלטון צבאי ותחת הכרזה של מצב חירום.
ב-1989 החריף המשבר בקשמיר לכדי מרידה (אינתיפאדה). מימון ומתנדבים מפקיסטאן מזינים אותו. פעילות הגרילה גדלה שוב בחמש השנים האחרונות, אך עם הבדל עיקרי: הפעם רוב הלוחמים הם קשמירים.
ממשלת הודו הגיבה בכוח. יותר פעילים נהרגו בשנה שעברה מאשר בכל נקודת זמן אחרת בעשור האחרון. כוחות צבאיים ופרה–צבאיים הודיים גדולים נמצאים בקשמיר, ומצב הפרת זכויות האדם שם חמור ודומה למצב בשטחים הפלסטיניים הכבושים. ארגוני התנגדות/טרור מבצעים פיגועים בקשמיר וגם בערי הודו. הודו מאשימה את פקיסטאן במתן חסות לטרור נגדה.
התקרית האחרונה אירעה בפברואר, כאשר מכונית תופת הרגה למעלה מ-40 אנשי כוחות פרה–צבאיים הודים בקשמיר. הודו טוענת כי המפגעים נמנים עם קבוצה טרוריסטית (צבא מוחמד) שיצאו ממחנות מקשמיר הפקיסטאנית והפציצה אותם מהאוויר.
לפי מקורות הודיים נהרגו מאות טרוריסטים. ממשלת פקיסטאן טוענת שהופצץ רק יער. בקרב אווירי כמה ימים לאחר מכן, הופל מטוס מיג-21 הודי. הטייס נשבה אך הוחזר להודו. כוחות צבא מתרכזים באזור הגבול ובחילופי אש ארטילריים נהרגו אזרחים וחיילים משני הצדדים.
נרנדרה מודי, ראש הממשלה ההודי הימני, עומד בפני בחירות במאי. כמו חברו נתניהו, הוא מתסיס לקראתן את העוינות המיליטנטית נגד המוסלמים.
ייתכן שההתלהטות קשורה גם בהחלטת ארה"ב להוציא חלק מכוחותיה מאפגניסטאן. טראמפ הוא ידידו של מודי; לישראל ולפקיסטאן אין יחסים אך ישנם סימני התקרבות בינן באמצעות הקשרים המתהדקים עם סעודיה. לישראל יש יחסים טובים עם הממשלה הניאו–ליברלית, הלאומנית והאנטי–מוסלמית של הודו: ישראל היא אחת מיצואניות הנשק העיקריות להודו ומטפחת עמה קשרים כלכליים.
הדרך היחידה לסיים את הסכסוך בקשמיר היא להפסיק את חרחור מלחמה משני הצדדים, ולהכיר בזכות ההגדרה העצמית של הקשמירים.
אבישי ארליך
