לפני כחודש נפטר הפילוסוף מרדכי אלכסנדר בנילוש, הידוע יותר בשם אלבר ממי (יהודי צרפתי ממוצא טוניסאי, שבישראל היה מן הסתם מתואר כ"בעל מנטליות של דרבוקות"). בידיעה שפורסמה ב"זו הדרך" (27.5) צוין ספרו הידוע "דיוקן הנכבש ולפני כן דיוקן הכובש", שתורגם לעברית (ון ליר, 2005). אני מציע לעיין בפרק משנה בספר ששמו "תסביכו של נרון קיסר". בפרק זה תיאר ממי כיצד כיבוש מתמשך מוביל לדיכוי ברוטלי, שיוצר דה–הומניזציה של הנכבש בידי הכובש על מנת להצדיק את הדיכוי שהוא מבצע. תהליך זה מאפשר את המשך הדיכוי וכך מזין את עצמו.
משטר הכיבוש הישראלי הפך בשנים האחרונות אלים יותר ורצחני יותר – בעזה, בגדה המערבית ובירושלים המזרחית. עם אלימות רצחנית זו באה גם "ההצדקה" בדמותם תהליכי דה–הומניזציה ואף דמוניזציה של העם הערבי–פלסטיני כולו. עם השלמתו של תהליך הדה–הומניזציה של הפלסטינים, מתחיל תהליך ה"אלאור–אזריזציה", שסופו אימוץ מדיניות הוצאה להורג ללא משפט בידי כוחות הצבא והמשטרה הישראליים.
הפגנה בירושלים בעקבות הרצח של איאד אל–חלאק, 3 ביוני 2020 (צילום: אקטביסטילס)
לפני כשבועיים נורה למוות אחמד עריקאת, ערב חתונת אחותו וחודש לפני חתונתו שלו. סרטון הווידאו אשר מתאר את רגעי מותו שוחרר כמעט 24 שעות לאחר האירוע ובו אכן נראה רכבו של עריקאת פוגע בחיילים במחסום. מה שעוד רואים בסרטון הוא ירי לעברו כאשר הוא יוצא מהרכב ונמלט.
אני מציע לשמור על ספקנות לגבי הנראה בווידאו: הרי ההיסטוריה הוכיחה לנו שאין לסמוך על תיעודים ועל עדויות של המשטרה. זכור לנו היטב סיפורו של המורה יעקב אבו–אלקיעאן מאום אל–חיראן אשר הואשם בניסיון לבצע פיגוע דריסה ולאחר מכן הסתבר כי נורה למוות על לא עוול בכפו.
בכל מקרה, בין אם ניסה עריקאת לפגוע בחיילים ובין אם אירעה תאונה, גם בווידאו שחשפה המשטרה נראה בבירור כי הוצא להורג שעה שכבר לא סיכן איש: הוא נורה בגבו והופקר למוות תוך מניעת טיפול רפואי.
מאז טקסי ההערכה וההערצה לאלאור אזריה שערכו כל פלגי הימין, כולל אימוץ משפחתו בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו, הפכה ההוצאה להורג למדיניות כמעט רשמית של כוחות הצבא והמשטרה. המדיניות על שם אלאור אזריה קובעת כי מי שנחשד בעוינות לכוחות המשטרה או הצבא, דינו מוות במקום ללא משפט. קודם יורים, מוודאים הריגה, ורק לאחר מכן מחפשים הצדקה. זה תהליך ה"אלאור–אזריזציה" שעברו כוחות הכיבוש הישראלים.
ב– 13 במאי, נורה למוות מוסטפא יונס בידי מאבטחי בית החולים תל השומר. יונס אכן היה "עוין" – ערבי ואדם בעל לקות במצב של איבוד עשתונות. לאחר הפלתו על הרצפה ובעת שכיוונו אליו שלושה או ארבעה אקדחים, החלה ההוצאה להורג. ירו ביונס כדור אחר כדור כשהוא שרוע מנוטרל על הכביש, מוקף מאבטחים חמושים. אדם עם מוגבלות שהגיע יחד עם אמו לביה"ח, חוסל על האספלט הרותח בשער הכניסה של בית חולים במרכז הארץ לעיני עוברים ושבים!
ב-29 במאי, שבועיים לאחר מכן, נורה פאדי עדנאן קעד ברכבו. הוא היה בן 37 במותו ואב לחמישה ילדים. האם אבות לחמישה ילדים נוהגים לבצע פיגועי דריסה? לא, אך הם נוהגים לחטוף כדורים ישראליים דרך שמשת רכבם! הצבא טען שהאב הפלסטיני הצעיר ניסה לדרוס חייל שישב על ספסל. סרטון הווידאו שכביכול מתעד את ה"פיגוע" הופץ במהרה לתקשורת, רק שבווידאו אין שום עדות לניסיון פגיעה.
יום לאחר מכן נרצח איאד אל–חלאק, אוטיסט, בן 32 במותו. מספרים עליו שהיה עדין נפש, שרק לאחרונה למד להכין סלט ושפחד מסכינים. אל–חלאק נטבח בידי שוטרי מג"ב לאחר שאלו רדפו אחריו לביתן אשפה, כשגבו אל הקיר. הם רצחו אותו שם ביודעין, במכוון ובדם קר. היתר הרצח ניתן במכשיר הקשר דקות ארוכות קודם לכן, כאשר הודבק לו הכינוי "מחבל". מאותו הרגע נחרץ דינו של הצעיר המסכן למוות. כל קטעי הווידאו המתעדים את האירוע נאספו בידי כוחות המשטרה ונגנזו.
על פי הפרסום ב"הארץ" (30.6), חודש לאחר ששוטרי מג"ב ירו למוות באל–חלאק עלו סימני שאלה בנוגע לחקירת נסיבות הירי. לדברי גורם המעורה בפרטי החקירה, "אין תיעוד של הירי במצלמות האבטחה" – אף שבדיקת "הארץ" העלתה כי בזירת האירוע יש לפחות שבע מצלמות, שתיים מהן בחדר האשפה שבו נורה אל–חלאק. החשוד המרכזי בירי נחקר רק פעם אחת, ביום האירוע, וטרם בוצע שחזור של התקרית.
בהקשר זה, אין סמלי יותר מהתייחסותו של צ'רלי אזריה, אביו של החייל אלאור, למחאה נגד ממשלת הימין והכיבוש. הוא הגיב בקבוצה של תומכי נתניהו למחאה מול המעון בבלפור, לאחר מעצרו של המפגין תא"ל (מיל.) אמיר השכל. בקבוצה שוחחו החברים על המוחים שהגיעו עם שלטי תמיכה בהשכל וקיללו אותם. אזריה הצטרף להשתלחות וכתב: "איפה המחבלים כשצריכים אותם". חבל שספרו של ממי אינו בנמצא בבית משפחת אזריה.
עופר כסיף
