ועדת המעקב ופורום המורים הערבים לאזרחות הציגו חומרי לימוד בערבית

במאי 2016 נחשפה המהדורה החדשה של ספר הלימוד הממלכתי "להיות אזרחים בישראל במדינה יהודית ודמוקרטית" (ר' תמונה: משרד החינוך). ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, בשיתוף פורום המורים הערבים לאזרחות, פרסמה חומרים משלימים ואלטרנטיביים ללימודי האזרחות לשימושם של התלמידים והמורים הערבים. שלא כמו בגרסה הממלכתית, חומרי הלימוד מטעמה של ועדת המעקב מציגים את תכנית הלימודים הרשמית, בצד הביקורת עליה. למשל, הנושא "תכנית החלוקה 1947" הורחב עד כדי התייחסות לפערים הדמוגרפיים בין היהודים לערבים ערב תכנית החלוקה, או הוספת ערכים ש"נשמטו" מהספר הרשמי, כמו הנכבה, הממשל הצבאי, טבח כפר קאסם ועוד.

5

כדי להרחיב את היריעה ולהעמיק את ההבנה, שוחחתי עם שרף חסאן, חבר הוועד המרכזי של מק"י, מנהל מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח ושותף ליוזמה חלוצית זו. משנת 1995 לימד חסאן אזרחות בבתי ספר תיכוניים, ומילא תפקידים פדגוגיים שונים בבית הספר התיכון אלחוארזמי בטמרה. ביקשתי להבין מדוע הוחלט לפרסם את החומר דווקא עכשיו, לאחר שנים ארוכות בהן נמנע מתלמידים ערבים ללמוד באופן לגיטימי על יום האדמה, למשל.

חסאן: "מאז 2009, משתנה מקצוע האזרחות בבתי הספר לרעה. המהדורה החדשה של ספר לימודי אזרחות מגלמת תפישה חדשה, אותה מתווה הימין. היא נועדה להכשיר אזרחים במדינה כובשת, שיש בה מרחב דמוקרטי מצומצם מאוד. את ספר האזרחות החדש פרסמה המדינה במטרה לשכנע את התלמידים, אזרחי המחר, שהמצב הנוכחי טבעי; שכזה הוא משטר דמוקרטי, וכך לייתר את הצורך בשינויו".

כבוגר מערכת החינוך הישראלית, התפלאתי. שאלתי את חסאן – השוקד על השלמתה של עבודת דוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת תל אביב – מה כבר יכול להיות ההבדל בין ספר אזרחות "ישן וטוב" לבין ספר האזרחות בגרסתו החדשה. "ב-2012", השיב, "החלה מלאכת שכתוב הספר הישן. גם הספר הישן ספג ביקורת חריפה בקרב המיעוט הפלסטיני בישראל. הוא לא היה ספר מושלם מבחינת החינוך לדמוקרטיה, אבל הוא נתן לגיטימציה לחילוקי דעות לגבי המשטר בישראל". הגרסה החדשה מצמצמת אפוא בצורה משמעותית את האפשרות להציג את המציאות בישראל בצורה אחרת. לדבריו של חסאן, "במילים אחרות: מטרתו של משרד החינוך להכשיר את הדור החדש לחיות לפי הקריאה הנוקשה ביותר של חוק הלאום.

"כותבי הספר מנסים לפלג את המיעוט הערבי, יותר מכפי שנהוג כיום. למשל, מתייחסים בספר החדש באריכות ל'עדה הארמית', כאילו יש לאום ארמי בישראל. המטרה, כמובן, להראות לתלמידים הערבים שהם אינם חלק ממיעוט לאומי, אלא אוסף של קבוצות דתיות ואתניות שונות". חסאן מדגיש, כי ביקורת על ספר האזרחות החדש של משרד החינוך נמתחת לא רק בקרב הציבור הערבי. בשיחתנו הוא חוזר ומדגיש שהספר הרשמי מייצג זרם מסוים בימין הקיצוני.

הספר הרשמי טרם תורגם לערבית. התלמידים נבחנים בבגרות לפי החומר שנלמד בעברית. לפיכך, התארגנו המורים לאזרחות בחברה הערבית והקימו את פורום המורים הערבים לאזרחות. אחת היוזמות, שגובשה בשיתוף פעולה עם ועדת המעקב, היא הכנת חוברת לימוד שאפשר להשתמש בה כחלופה לחומר הקיים.

מה יש בחומרי הלימוד הללו, שאלתי את חסאן, ומה חשיבותם עבור התלמידים הערבים. "בניגוד לחומר הרשמי של משרד החינוך, המציג נרטיב אחד, תפישתנו היא פלורליסטית", הוא השיב. "אנחנו מציגים גם את תכנית הלימודים וגם ביקורת עליה, או עמדות אחרות שאינן נמצאות בספר הלימוד עצמו. אנחנו נוהגים באחריות. אחרי הכל, התלמידים צריכים להיבחן לתעודת בגרות של משרד החינוך, ולכן אסור לנו להתעלם מהספר הרשמי. חשוב מאוד שהתלמידים יצליחו בבחינת הבגרות.

"הבעיה קיימת לא רק במקצוע האזרחות אלא בכל ספרי הלימוד, גם בשפה הערבית וגם בשפה העברית. מקצוע האזרחות זכה בהצגה רחבה יותר בשיח הציבורי. במקרה הטוב, מנסה תכנית הלימוד הרשמית להנציח את המצב הקיים; במקרה הרע – להכשיר את הקרקע למדינה מפלה עוד יותר ולתת הצדקה להמשך הכיבוש, מושג שאפילו אינו מוזכר בספרי הלימוד בישראל. בקצרה, המצב בחומרי הלימוד בגיאוגרפיה, בהיסטוריה ובלימודי השפות חמור לא פחות מהמצב במקצוע האזרחות.

"התלמידים הערבים חיים במציאות קשה, הם מודעים, כמובן, לפערים בינם לבין החברה היהודית, למציאות של גזענות ואפליה. ספרי הלימוד מנסים להעניק לגיטימציה למציאות הזאת. בדרך זו הם מעמיקים הניכור והכעס של התלמידים כלפי מערכת החינוך. השימוש בחלופה אינו קל.

"בתי הספר נמצאים תחת פיקוח של משרד החינוך, ייתכן שישנם מורים החוששים להשתמש בחומרים המשלימים. המערכת אינה אוטונומית, כמו החינוך הממלכתידתי או החינוך החרדי העצמאי. זו מערכת חינוך לערבים, ולא מערכת חינוך ערבית. ובכל זאת, יש מרחב מסוים שבו מורים יכולים להחליט מה הם עושים בכיתה שלהם. המציאות מורכבת, אבל מורים ערבים הופכים יותר ויותר פוליטיים".

יוסף לאור

הריאיון מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"