יש הסבורים כי הבחירות לא יתקיימו בקרוב. התרגיל שתכנן נתניהו, להקדים את הבחירות כדי לעמוד כנבחר בעל מנדט טרי מול שופטיו, נקטע באיבו לעת עתה. הקואליציה סיכלה את הרעיון מפני שהסקרים לימדו על נסיקה מוחצת לנתניהו בצד התרסקות ליתר השותפות הקואליציוניות. לפי סקרים, המידע על פרשיות השחיתות של נתניהו והסובבים אותו לא השפיע על בסיס התמיכה שלו. חלק ניכר מתומכיו אינו מצדד בהתפטרותו, לפחות עד הרשעתו. ביבי חותר לשמור על פופולריות בכל מחיר ויעשה הכול כדי לשמור על מעמדו. את מצבו הלחיץ ינצלו כוחות הימין עד תום.  עבורנו, מוטב שלא לחכות לבחירות. אין בנראה שינוי לטובה בתוצאות. ועד שיתקיימו, יקרו כאן עוד דברים רעים.

כבר עבר יום האדמה, וגם פסח חלף. מדי שישי, זה חמישה שבועות, צולפים בחדווה בחורינו המצוינים בעזתים המפגינים בלי אלימות מעבר לגדר. עם הפצועים וההרוגים נמנים נפגעים מתחמושת חיה ומכדורי "דומדום" האסורים, כמו הגז בסוריה, לפי החוק הבינ"ל. נכון לעכשיו נהרגו 44 עזתים, ביניהם ילדים ועיתונאים, ונפצעו אלפים. לחיילי צה"ל ניתנה פקודה בלתי-חוקית בעליל, לה אחראים הגנרלים, שר הביטחון, יתר שרי הממשלה והעומד בראשה.

עד כה, בכל מערכה עשתה ישראל שימוש בכלי נשק בלתי-חוקיים חדשים: פצצות מצרר במלחמת לבנון; פגזי זרחן בלבנון ובעזה; וכעת קליעי "הולו-פוינט" (hollow-point), או בשמם העממי "דומדום": קליע מעוך-חוד החודר לגוף בחור כניסה בקוטר קטן, מתפוצץ או מתפצל בתוך הגוף, מרסק ומרטש, ופצע יציאתו הוא בקוטר כדור טניס. לאיזו תכלית משתמשים בתחמושת זו, זולת אכזריות והפחדה? העולם מזועזע ומוחה בשקט, אך בישראל הרוב המכריע מרוצה. ה"בייס" אוהב מנהיג חזק, אחד שלא מתבייש ולא מפחד להרוג ערבים.

חלפו "הימים הנוראיים": השואה, הגבורה, הזיכרון והעצמאות שבהם גזרו עלינו איך לעמוד ולזכור, איך להתאבל וכיצד  לשמוח.  בשטחים  הכריזו  עוצר, ועל   אזרחי   ישראל

הפלסטינים – דום שתיקה. חלף-עבר המטס בשמי תל אביב בקולות שלא ידענו אם בישרו על תחילת מלחמת איראן, לאחר הפעולות הראוותניות בסוריה שרק ליבו את ההסלמה. איומים מצמררים כבר הוחלפו: פוטין הודיעו שהחלטה לפגוע בסוללות S-300 תהא קטסטרופלית עבור ישראל, וליברמן איים שטהראן תיפגע – אם תיפגע ת"א. ליברמן ישהה בביתו בנוקדים או, קרוב לוודאי, ב"בור" בקריה. אלא שאנחנו, אזרחי ישראל, נישאר חשופים!

עברו  גם  טקסי  השכול  והטקסים  האלטרנטיביים.  דעכו  משואות ה-70 בטקס בו גנב רה"מ את הבכורה מיו"ר הכנסת לתפארת מדינת ישראל. חולקו פרסי ישראל ופרסי "בראשית": היו שלקחו את הפרס בכל זאת (דוד גרוסמן) והייתה אחת שסירבה (נטלי פורטמן) והוקעה כאנטישמית. היו שהציעו את מרים פרץ, אם שכולה וזוכת פרס ישראל, לתפקיד נשיאת המדינה. בטלוויזיה כבר מסתיימת הסדרה המשווה בין בן-גוריון לבין נתניהו.

קרסו מתווי השקר שביקשו לסלק את מבקשי המקלט. הממשלה מרחה אותנו, כאילו יש הסכם עם רואנדה ואוגנדה, אך לא היה כלום. רה"מ ביטל הסכם הגון שהציע האו"ם, כי קבוצת ה"בייס", לרבות כהניסטים, הטילה וטו. נתניהו המשווע לתמיכה התקפל מיד. בצו בג"ץ נאלצה המדינה לשחרר את הפליטים הכלואים במתקן חולות ללא חוק ובלא משפט. הדבר שימש תירוץ גלוי להתקפה נוספת על בית המשפט העליון. במושב הנוכחי של הכנסת, שחזרה השבוע מפגרתה, יחוקקו חוקים אנטי-דמוקרטיים, ובראשם "חוק עוקף בג"ץ", "חוק הלאום" וחוק הגיוס.

אין לי אשליות באשר לתפקידו של בית המשפט העליון כזרוע החכמה של המדינה הציונית. ביהמ"ש לבדו לא יעצור את הכיבוש, הנישול, האפליה והניצול. עם זאת, ברור כי הכפפת בג"ץ לממשלה פירושה הסרת המכשולים האחרונים בפני מתקפה רבתי על זכויות האדם, על העמותות להגנת הפרט, על חופש הביטוי וההתארגנות, על ארגוני העובדים, על חופש הדת והחופש מדת, על זכויות הנשים והמיעוטים, על העמותות המדווחות על הנעשה בשטחים ועוד; והעיקר: קידום של מדיניות הסיפוח.

התחרות בין מפלגות הימין בהערמת קשיים לגבי מספר השופטים (הגבוה) שיוכלו לבלום חוק, ומספר חברי הכנסת (הנמוך) שיוכלו להתגבר על התנגדות ביהמ"ש מסמנת את הכיוון: שלטון חסר מעצורים וגבולות. כחלון שנכנע, לכאורה, "רק" בעניין מבקשי המקלט פרץ את הסכר; מוטי יוגב ובצלאל סמוטריץ' מובילים את השיטפון. נתניהו, במצבו הרגיש, החליט לשמור על פופולריות בכל מחיר וייסחף, שוב ושוב, אחרי הימין העוד יותר קיצוני. ומה עוד צפוי? המחאה בעזה לא תיגמר ביום הנכבה, אלא תימשך לחודש הרמדאן. שגרירות ארה"ב שתיפתח בירושלים במאי תהא מוקד המחאה המוסלמית העולמית. הזוג קושניר הבטיח את בואו וטראמפ רמז שגם הוא עשוי להצטרף לחגיגה: בואם יהפוך את ירושלים מרכז התקשורת העולמית, ויסלים את המצב אף יותר. יהיו נפגעים רבים בצד הפלסטיני, לבטח אם ישתמשו שוב בקליעי הולו-פוינט.

נתניהו מנצל את פרק הזמן לפני הבחירות בלבנון ולפני החלטת טראמפ כדי להפציץ בסוריה. זה לא יעבור בשתיקה. מאי יהיה חודש חם.

אבישי ארליך

הרשימה התפרסמה בגיליון השבוע של "זו הדרך"