התשובה לימין נוסח ליברמן – מאבק מעמדי מוגבר

מאת דניאל רוזנברג

 

בחלק ניכר מהדיון העירני שמתקיים בשמאל אודות תופעת אביגדור ליברמן, וברובו ככולו של השיח התקשורתי הממסדי אודות מפלגתו, נשכח נושא אחד, והוא המדיניות הכלכלית של המפלגה. מפלגת ישראל ביתנו כוללת במצעה סעיף, בו מפורטת השקפת העולם החברתית-כלכלית שלה, במילים אלו: "אחת המטרות שהמפלגה שמה לעצמה היא הנהגת כלכלה יעילה וליברליזציה כלכלית. נבטיח שוק חופשי עם דאגה כנה לפרט ולשכבות החלשות". לאחר מכן מגיע המצע לפירוט הצעדים השונים אשר מתכוונת המפלגה לנקוט: "הפרטה של חברות ממשלתיות… הקטנת מעורבות הממשלה במשק… קיצור הליכים בירוקרטים… רפורמת מיסוי כוללת… כמו כן, יבחן מחדש נושא השכר של פקידי הציבור, בכל הרמות". המצע אמנם מציע מספר צעדים "חברתיים" כגון ביטול הפרטת שירות התעסוקה (תכנית ויסקונסין) וסבסוד מסוים של דיור, אך לא ניתן להתעלם מההעדר המוחלט במצע של כל תמיכה בזכויות חברתיות, ב ארגוני עובדים, ובהבטחת הכנסה וקיום שירותים חברתיים.

סעיף זה במצע מראה, כי לא מדובר רק במפלגה ימנית וגזענית מבחינת יחסה למיעוטים ולדמוקרטיה, אלא גם במפלגה המתכוונת להמשיך ללא סייגים במתווה ההפרטה, הקיצוצים והפגיעה בשכירים ובכל האנשים העובדים בישראל. מדיניות זו אופיינית למפלגות ימין קיצוני רבות, אך בעיקר מתאימה לזו של ברלוסוקוני באיטליה ושל מפלגות ניאו-פאשיסטיות שונות באירופה; זו מדיניות המשלבת מתקפה על קבוצות אתניות מסוימות (לרוב מהגרים ממדינות עניות) יחד עם דמגוגיה אולטרה-קפיטליסטית. מפלגות מסוג זה זוכות למינוף מוצלח בעיקר ברגעים של משבר כלכלי, המוביל להתבצרות של אליטת ההון במנגנון המדינה. כך, למשל, זכה ברלוסקוני בראשות הממשלה בשנת 2001, בדיוק בשיאו של המשבר הכלכלי העולמי דאז.

באופן דומה, התחזקותה של "ישראל ביתנו" מתאימה לרגע נתון זה, בו נכנסת השיטה הקפיטליסטית למשבר אדיר שכבר עשרות שנים לא נראה שכמותו. במצב משברי, כזה יש צורך בחיזוק מוסדות השלטון האוליגרכיים והאנטי-דמוקרטיים ביותר, על מנת למנוע התקוממות ופגיעה בסדר הקיים. מדיניות מסוג זה מדגימה את ההסתמכות של ההון הגדול על המדינה בהעברת מדיניות כלכלית פוגענית, ובצורך בחיסול, או ב"השעית" הדמוקרטיה, על מנת להשיג מטרות אלו. בנוסף, אליטת ההון הישראלית והגלובלית עלולה רק להרוויח מהתלקחויות צבאיות וחברתיות מהסוג שתבואנה בעקבות זריעת ההרס של הימין הקיצוני, כפי שמדגימה המלחמה האחרונה בעזה.

המצב פוליטי הנתון מחדד את הסתירות הקיימות במבנה הקיים: מצד אחד, המדינה הקפיטליסטית על שלוחותיה, מנגנוניה והסדר המשפטי העומד מאחוריה; ומצד שני האנשים העובדים, המובטלים, הסטודנטים והעניים. הטקטיקה האנטי-דמוקרטית של ליברמן מבטיחה כי מאבקים חברתיים, איגודיים או אחרים, יזכו לטיפול מהיר של אגרוף הברזל. עניין זה בולט במיוחד במאבקים חברתיים אשר יפרצו בקרב הציבור הערבי, אך גם בכאלה אשר ינוהלו על ידי חלקים בציבור, אשר תמכו במדיניות הימנית, כגון חלק מהסטודנטים והצעירים היהודיים, או העובדים העניים בציבור דובר הרוסית. התוכנית הכלכלית של ליברמן, המבטיחה "שלטון יעיל", לא תסבול הפרעות בהוצאה לפועל של "רפורמות" הכוללות הפרטות, פיטורים ופגיעה בשירותים חברתיים.

המדיניות המוצגת במצעה של מפלגת "ישראל ביתנו" היא אמנם מזעזעת בגוון האנטי-דמוקרטי והגזעני שלה, אך היא גם יוצרת אפשרות למאבק חדש בפאשיזם. היום, אין בישראל די כוחות דמוקרטיים וסוציאליסטיים, אשר יכול להפוך את מגמת ההפרטה אשר אחזה בחברה הישראלית. אפילו המשבר הכלכלי האדיר אינו מצליח לעורר את השכבות העובדות למרד נגד הניאו-ליברליזם ומוביליו בצמרת ההנהגה של המדינה. באותה מידה, אין טעם לצפות, כי המצב הכלכלי יביא כשלעצמו ל"החלפת דיסקט" בקרב אנשי השלטון. כפי שבנימין נתניהו הודיע כבר, המדיניות הכלכלית שיוביל תכלול הורדות מיסים והמשך ההפרטה. עלייתו של ליברמן יוצרת מצב כוחות חדש, בו ברור כי המדינה היא זו המובילה את המדיניות הכלכלית הברוטאלית, אך גם את ההפרדה בין עובדים על סמך מוצאם האתני והלאומי, ואף את ההתקפה על הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות בקרב הציבור הכללי.

במצב כזה, לא ניתן לדבר על צדק חברתי ללא שוויון זכויות ומאבק לדמוקרטיה, ולא ניתן לדבר על מלחמה בגזענות ובכיבוש ללא מאבק למען חברה אחרת. על המפלגה הקומוניסטית וחד"ש להדגיש את הקשרים בין מנגנון המדינה לבין אליטת ההון, ולהראות, כיצד לא ניתן לנהל מאבק אנטי-קפיטליסטי רחב ללא התקפה על הגזענות המפלגת. נושא זה רלוונטי במיוחד לתנועות החברתיות, אשר מתיימרות לדבר בשם העובדים, בשם הצדק החברתי והסביבתי, אך מזניחות את נושאי הגזענות והמלחמה. מאידך, ארגונים אשר מתכוונים לנהל מאבק בשם המיעוטים על זכויותיהם הדמוקרטיות, לא יצליחו אם לא יפנו במסר מעמדי ברור, המדגיש את האינטרס של העובדים היהודיים בהדיפת מפלגות הימין.

על המפלגה הקומוניסטית לבצע עבודה נרחבת בקרב אותן שכבות, אשר תמכו במפלגת "ישראל ביתנו" ובמפלגות הימין האחרות, מתוך אקט של ייאוש ומחסור באלטרנטיבה פוליטית ממשית. המפלגה הקומוניסטית צריכה לנהל את המאבק בעברית, בערבית וברוסית למען אחדות מעמדית ונגד פירוד, מלחמה, עוני והרעבה.