בלוב ניטשת מלחמת אזרחים ארוכה, בדומה למצב באפגניסטאן, בסוריה, בעיראק ובתימן. בלוב חיים רק כשישה מיליון תושבים, אך היא המדינה בעלת עתודות הנפט והגז הגדולות ביותר באפריקה. כלכלתה מושתתת, רובה ככולה, על יצוא נפט המשווק בעיקר לאירופה באמצעות חברות הנפט האיטלקית (ENI) והצרפתית (TOTAL). למרות מלחמת האזרחים נמשך ייצוא הנפט – למעלה ממיליון חביות ליום. ההכנסות מייצוא הנפט, כשני מיליארד דולר בחודש, ממנות את שלטון הממשלה בטריפולי וגם את תשלומי ההעברה למורדים. הפסקות אש ממושכות אפשרו אפילו פיתוח שדות חדשים – ובמקביל מובטחים התקציבים להמשך המלחמה. שוק האנרגיה העולמי הוא הרקע למלחמה, ולא ניתן להבין את המצב הנוכחי בלוב בלעדיו.
מועמר קדאפי שלט בלוב במשך ארבעים ושתים שנה, עד להפלתו ב-2011 במהלך "האביב הערבי". המחאה שפרצה בלוב בתחילת אותה שנה התדרדרה במהרה למלחמת אזרחים שנמשכה שמונה חדשים. זו פסקה כאשר כוחות נאט"ו (ובראשן ארה"ב, בריטניה וצרפת) התערבו נגד כוחות הממשלה, לכאורה על פי החלטת מועצת הביטחון של האו"ם. באוקטובר 2011 הפציצו כוחות נאט"ו את השיירה של קדאפי, והוא עצמו נלכד ונהרג בידי המורדים. בדיעבד קבע נשיא ארה"ב אז אובמה שאי-ההכנה לתקופה שלאחר קדאפי הייתה השגיאה הגרועה ביותר של ממשלו.
לאחר הפלת קדאפי לא הצליחה ממשלת המעבר להכפיף את המיליציות והארגונים החמושים תחת פיקוד הצבא. הקרבות נמשכו ואי-היציבות פגעה בייצוא הנפט. בבחירות הראשונות שנערכו השיגו כוחות איסלמיסטיים רדיקליים רוב בפרלמנט והחלו להחיל בלוב את חוקי השריעה. בתגובה פתחו כוחות בראשות הגנרל ח'ליפה חפתר בהתקוממות נגדם בבנגאזי שבמזרח לוב. כיום שולט חפתר ברוב שטחה של לוב. חפתר הוא קצין בכיר לשעבר בצבא קדאפי שאף שירת כרמטכ"ל במשך תקופה. בשלב מסוים יצא נגד קדאפי, נפל בשבי בצ'אד, שוחרר וקיבל מקלט בארה"ב. חפתר הוא בעל אזרחות אמריקאית.
ביוני 2015 קיים חפתר בשטחי שלטונו בחירות, בהן הפסידו האיסלמיסטים. כתוצאה מכך מכהנות כיום בלוב שתי ממשלות הנלחמות זו בזו: האחת, "ממשלת ההסכמה הלאומית" בראשות פאיז א-סראג', שר לשעבר בממשלת קדאפי, הנתמכת בידי האו"ם, תורכיה וקטאר; השנייה, ממשלת המורדים של חפתר, בה תומכים ערב הסעודית, איחוד האמירויות, מצרים, ארה"ב, צרפת ורוסיה, כאשר איטליה ואלג'יריה שומרות על ניטרליות.
"ממשלת ההסכמה הלאומית" בראשות פאיז א-סראג' יושבת בטריפולי שבמערב לוב, ואילו ממשלת "צבא השחרור הלאומי" בראשות הגנרל חפתר יושבת בטוברוק שבמזרח המדינה.
הכנסות הנפט הלובי זורמות לידי חברת הנפט הלאומית הלובית בראשות מוסטפא סנאללה. על מנת להימנע מפגיעה בהפקת הנפט ובייצואו, מציגה עצמה חברת הנפט הלאומית כגורם ניטראלי בסכסוך. יתרות חברת הנפט (כ-77 מיליארד דולר) מוחזקות בחשבונות הבנק המרכזי של לוב במוסדות פיננסיים מערביים מחוץ ללוב. מכספים אלה משלם הבנק המרכזי את משכורותיהם של עובדי המדינה, מורים ורופאים. ישנם דיווחים רבים על אודות שחיתות בניהול חשבונות הבנק המרכזי. חפתר טוען שכספי חברת הנפט הלאומית מוצאים את דרכם לכיסי שכירי החרב של "ממשלת ההסכמה הלאומית". טענה זו עמדה במרכז מצור שהטיל חפתר ביולי 2018 על יצוא הנפט, כשדרש את סילוק נשיא הבנק המרכזי.
חפתר, שכבש לאחרונה שטחים נוספים במיסרטה ובקרבת טריפולי, דורש לעצמו חלק גדול יותר מהכנסות הנפט כדי להילחם בכוחות ממשלת ההסכמה, שקיבלו לאחרונה חיזוק מתורכיה. נגישות ליותר ממון מהבנק המרכזי תאפשר לחפתר להטיל מצור כלכלי על "ממשלת ההסכמה" ולקנות את תמיכתן של מיליציות המגבות בינתיים את הממשלה בטריפולי .
את המעורבות הזרה במלחמת האזרחים בלוב מובילות כיום סעודיה ותורכיה. לוב היא חלק ממאבק רחב יותר בין שתי המעצמות האזוריות: תורכיה בראשות ארדואן חותרת לקדם את השפעתה במרחב הערבי באמצעות כוחות אסלאמיסטיים, ואילו סעודיה נאבקת נגד כוחות אלה. לתורכיה עצמה אינטרסים כלכליים חשובים בלוב. לאחרונה חתמה תורכיה על הסכם עם ממשלת א-סראג' להרחבת תחום המים הכלכליים שלה עד לתחום המים הכלכליים של לוב. הסכם זה, המנוגד לחוק הבינלאומי, מציב את תורכיה מול ונגד האינטרסים של יוון, קפריסין, ישראל ומצרים, המתכננות מיזם משותף להזרמת גז ממזרח הים התיכון לאירופה. הפרלמנט התורכי אף חוקק לאחרונה חוק המתיר לממשלה להתערב צבאית בלוב.
נוסף לנפט ולגז, למדינות אירופה אינטרס נוסף בלוב: עצירת ההגירה מאפריקה לאירופה. דרך לוב עוברים גלי פליטים ומבקשי עבודה מארצות הסאהל (סנגל, כף ורדה, מאוריטניה, מאלי, בורקינה פאסו, ניז'ר, ניגריה וצ'אד) וכן מסודאן ומאריתריאה, הגירה זו מנסות ממשלות אירופה להרחיק מגבולן. הן דורשות מלוב לקבל בחזרה פליטים שכבר נמצאים באירופה ולמנוע יציאה של פליטים נוספים. מצבם של הפליטים השוהים בלוב, יש לציין, קשה מנשוא.
ארצות הברית, שהקפיאה בעבר את כספי הבנק המרכזי של לוב, ממעטת להתערב לפי שעה. רוסיה, מצדה, מקיימת כיום פעילות צבאית בלוב בתמיכה בחפתר באמצעות שכירי חרב שמגייסת חברה צבאית פרטית ("קבוצת וגנר"). לרוסיה, כיצואנית נפט עיקרית לאירופה וחברת OPEC, יש אינטרס כלכלי ברור להגדיל את השפעתה בלוב. רוסיה אף זימנה לאחרונה במוסקבה ועידה להשכנת שלום בלוב, אך לא השיגה את הסכמת חפתר להפסקת אש. באופק טרם נראה סוף למלחמה בלוב.
אבישי ארליך
