הרחק מהמצלמות, נמשך הדיכוי המשטרתי בכפר הכבוש עיסאוויה שבירושלים המזרחית. אחרי קיץ של אלימות משטרתית ושיבוש חמור של סדרי החיים, החל ביום ראשון האחרון השבוע ה-19 להתעמרות המשטרה.
ערב ה-1 בספטמבר, רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, הסכימה המשטרה להפחית את פעילותה בכפר, להיכנס לסמטאותיו "רק בעת הצורך" ולא להתקרב לבתי הספר. הסכמה זו של המשטרה היא תולדה ברורה של החלטת ועד ההורים המקומי על השבתת הלימודים עד שהתלמידים יוכלו ללכת לבית הספר בבטחה.
שוטרים בעיסאוויה (צילום: אקטיבסטילס)
אבל בעיסאוויה אין עדיין תחושת ביטחון. הפעילות המשטרתית נמשכת. המשטרה מבצעת מעצרים רבים, לרבות של קטינים. איש במשטרה לא לקח אחריות לאלימות השרירותית ששיתקה שכונה שלמה במשך חודשים והותירה בילדי השכונה צלקות פיסיות ונפשיות. איש גם לא התחייב שהאלימות הזאת לא תתפרץ מחדש. בחודש שעבר, למשל, פרץ כוח יס"מ לאירוע משפחתי על מנת לאתר ילדה בת 11 שצילמה, לטענתם השקרית, יידויי אבנים.
לפני שבועיים, לקראת תחילת שנת הלימודים באוניברסיטה העברית, ביקרה משלחת של אקדמיה לשוויון בעיסאוויה במטרה לשמוע מהתושבים על אירועי החודשים האחרונים, להביע סולידריות וללמוד יחד איך התארגנות המרצים מן השמאל יכולה לסייע. יצוין כי הכפר עיסאוויה שוכן למרגלות קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. המשלחת מנתה כ-20 משתתפים וכללה גם נציגות של עמותת "עיר עמים" ו"מכון ירושלים למחקרי מדיניות".
אחת ממשתתפות המשלחת מסרה: "הביקור תואם בעקבות אירועי הקיץ האחרון, שבמהלכו סבלו כ-20 אלף תושבות ותושבי עיסאוויה מאלימות משטרתית בלתי–פוסקת. זה 'המבצע המשטרתי' הארוך ביותר הזכור בשכונה: פשיטות של חמושים כמעט מדי לילה, חיפושים בבתים, הגבלות תנועה חמורות, חלוקת עשרות דוחות ביום, מעצר של יותר מ-300 תושבים (מחציתם קטינים) שרובם ככולם שוחררו מבלי שיוגש נגדם כתב אישום, עשרות פצועים מירי כדורי ספוג ורימוני הלם, והרוג אחד מירי אש חיה, מוחמד סמיר עביד".
נציגי אקדמיה לשוויון פגשו את מוחמד אבו–חומוס, פעיל פוליטי ותיק, שהסביר להם על התגלגלות האירועים בחודשים האחרונים. "אבו–חומוס עצמו הורחק משכונת מגוריו ומשפחתו למשך שלושה שבועות לאחר שנעצר באמתלות שווא. בדרכנו להיכנס לשכונה פגשנו בחור צעיר שנעליו קשורות בשקית ניילון. משיחה קצרה איתו התברר לנו שהשתחרר ממעצר אך הוא ממתין בתחנת הדלק כיוון שגם הוא מורחק מהכפר. הוא נאלץ להביט מרחוק על ביתו ומשפחתו. עינו עוד הייתה נפוחה מאלימות המשטרה בעת מעצרו", הם מסרו.
"אבו–חומוס נהג כפי שהוא נוהג תמיד: שלף מיד את המכשיר הסלולרי, צילם את הבחור הצעיר וביקש ממנו לספר את סיפורו. סיפור זה יצטרף למאות סיפורים דומים מהקיץ האחרון על התגרות משטרתית, מעצרי שווא אלימים והפרדת אנשים מקהילתם", הוסיפו.
הכניסה לכפר ממחישה את הפער האדיר שבין התשתיות העירוניות בגבעה הצרפתית השכנה לבין עיסאוויה. בעיסאוויה אין מדרכה ואין כביש. פינוי הזבל מתעכב ומפח ירוק גדול עולה עשן האשפה שהועלתה באש. הצעירים משוטטים ברחוב, או רוכבים על אופניים בכבישים משובשים.
פעיל חברתי מהכפר, שהשתתף במפגש, ביטא באופן נוגע ללב את רצונם של תושבי עיסאוויה לחיות בשלום עם שכניהם: "ישנם כאן מעלינו 20 אלף סטודנטים מכל העולם, ומתחתם יש 20 אלף חיות. ככה אני מרגיש. זה אולי נשמע קיצוני, אבל ככה אני מרגיש. איך הם יכולים לשבת בכיתה כשאני סובל? אני רוצה שיידעו שיש אנשים פה, שהולכים על שתיים ורוצים לחיות. אני מצפה שהמסר הזה יעבור".
פעילי הכפר הציגו בפני אנשי אקדמיה לשוויון שורה של תביעות, וביניהן: תכניות מתאר, תשתיות עירוניות פעילות וטיפול בעוני המחמיר. נוסף לכך, הם הדגישו ביתר שאת שתי דרישות דחופות: פתיחת הכניסה הדרום–מערבית לכפר והימנעות שוטרים מעימותים בסביבת מוסדות החינוך.
נציגי אקדמיה לשוויון הבטיחו לפעול על מנת שהנהלת האוניברסיטה העברית תשלח מכתב למשטרה ולעיריית ירושלים ותצהיר כי אין מניעה מבחינתה לפתיחת הכניסה הדרום–מערבית לכפר. עוד סוכם על חיזוק הקשר בין קמפוס הר הצופים לכפר השכן, לרבות הרצאות נציגי הכפר בקמפוס, משמרות סטודנטים בשעת היציאה מבתי הספר וסיורים והרצאות לסטודנטיות. כמו כן, אנשי אקדמיה לשוויון הודיעו על הצטרפותם למשמרות מחאה בכפר שמובילות מדי שבוע פעילות "ירושלים חופשית".
נמרוד עובד
