החלטת החברה Airbnb שלא לתת יד להשכרת דירות בשטחי הגדה המערבית ותגובות שרי הימין שבאו בעקבותיה מלמדות שוב על התפקיד הכפול שנדרש לגלם השמאל בישראל.
מחד גיסא, נחוץ כאן שמאל עקבי נגד הכיבוש. על מחנה זה לגייס את הכוחות הליברליים בישראל, כמו גם גורמים בינלאומיים, למאבק. תחקירו של ג'ון בראון בינואר 2016 באתר "שיחה מקומית" הצית מאבק ישיר של מאות אלפים ברחבי העולם אל מול חברת Airbnb האמריקאית, שדרשו ממנה להחרים את ההתנחלויות.
מחאה נגד Airbnb במטה החברה בסן פרנסיסקו (צילום: אלן כהן)
בסופו של דבר, עצומות של מאות אלפים וחרם צרכני רחב גרמו לראשי החברה לקבל את ההחלטה החשובה. על דגם זה לשמש אותנו ביחס לכל חברה, בינלאומית או ישראלית, הפועלת בשטחים הכבושים.
כך היה במקרים של חברת "סודה סטרים", של תאגיד הקוסמטיקה "אהבה", של יקבי ברקן ושל חברות נוספות שבעקבות לחץ ציבורי עזבו את ההתנחלויות.
המסר לציבור הישראלי המשתמש בשירותי Airbnb, או שצורך מוצרים של חברות עסקיות הפועלות בשטחים הכבושים, ברור: אין נורמליזציה בצל הכיבוש; האזרח הישראלי לא יוכל "לחיות טוב" כל עוד עזה נצורה, כל עוד חיילים פורצים לבתים באישון לילה בגדה, כל עוד ישראל שולטת בארבעה מיליון נתינים חסרי זכויות וכל עוד אין מדינה פלסטינית עצמאית.
מאידך גיסא, אל לנו לשכוח, ולו לרגע, את המאבק המעמדי. חברות כמו Airbnb מציגות דגם נצלני במיוחד המתקרא "כלכלה שיתופית" אך בפועל מעודד מסחור וניצול בהיקפים חסרי תקדים גם ביחס לקפיטליזם שהכרנו עד כה. בעוד שבתעשיית המלונאות, למשל, יש זכויות סוציאליות גם לחדרניות, בדירות "הכלכלה השיתופית" איש אינו דואג לתנאי העבודה של אנשי התחזוקה והניקיון.
מעבר לכך, בתל אביב–יפו לבדה מושכרות ומשווקות כיום כעשרת אלפים דירות באמצעות שירות זה. דירות אלה (כמו עוד אלפים בשאר הארץ) יוצאות משוק השכירות. כך תורמת פעילות החברה באופן ישיר להעלאת דמי השכירות של תושבי ישראל, בייחוד בערים הגדולות.
נגד עיניהן הפקוחות של ממשלת ישראל ושל העיריות העשירות, נותר השוק פרוץ, רומס את שוכרי הדירות, מעשיר את כיסם של בעלי ההון ומשנה את האופי האורבני של שכונות.
אלפי הדירות שהוצאו משוק השכירות לא היו סיבה טובה עבור הימין להתקומם. הן גם לא היו עילה עבור שר התיירות יריב לוין להבטיח חקיקה נגדית, או לשרי הימין לשחרר הצהרות נגד חברת הענק האמריקאית. ההודעה לגבי החרם, לעומת זאת, דווקא כן.
זו הוכחה נוספת שממשלת נתניהו שונאת את אזרחי המדינה ואת יושבי הארץ בכלל, אך מחבקת בכל כוחה את המתנחלים ואת ההון. יותר מכל, זו מחויבת לפופוליזם ימני זול ולעידוד ההתנחלות בכל מחיר.
ולכן, בבואנו לספק אלטרנטיבה עלינו לפעול תמיד בשני המישורים: נגד הכיבוש, אך גם נגד ההון. אין ספק שלשמאל בעולם "קל" יותר במקרים רבים. בברצלונה, בפריז, או בניו–יורק דורש השמאל מחברת Airbnb פשוט להיעלם. המאבק המעמדי מול ההון מותיר לשמאל העקבי בחירה אחת בלבד: להתייצב מול ההון, על כל מנגנוניו ומכשיריו.
בישראל, לעומת זאת, עלינו לפעול לעתים לצד הבורגנות הישראלית והעולמית, בנקודות ההשקה שבהן צרכיה ורצונותיה מעלים סתירות בינה לבין הכיבוש (ובהיעדרו של השמאל הציוני, שלא יעז לקרוא לחרם באופן ברור וחריף). ואולם, עלינו גם להתייצב נגד אותה בורגנות בדיוק במקביל, כשמאל הפועל למען האינטרסים של כלל האזרחים, וכזה המעוניין להבטיח את הזכות לשכירות שפויה ולשמור על אופיין של השכונות מוכות הג'נטריפיקציה.
יוסף לאור
