גל השריפות הקיצוני ששטף את הארץ והאזור בשבוע שעבר הוא בראש ובראשונה תוצאה של ההתחממות הגלובלית והשינויים הדרסטיים באקלים. כאשר הטמפרטורה בקוטב הצפוני נמצאת 20 מעלות מעל לממוצע העונתי, אין זה מפתיע שנובמבר בארץ היה השחון ביותר זה שנים רבות. השריפות הן תוצאה של יובש קיצוני, רוחות עזות, וצמחיה שלא ראתה מים מאז החורף שעבר. מזג האוויר והרוחות אינם כפופים לגבולות המדיניים, ואכן גל השריפות הקיף את כלל המזרח התיכון – מטורקיה, דרך עיראק ועד למצרים, וגם את הרשות הפלסטינית.

ח"כ איימן עודה עם כבאים פלסטינים שסייעו בכיבוי האש (צילום: חד"ש)

אך עובדות אלה לא מנעו מהשלטון הפוליטי הישראלי והתקשורת המגויסת לטובתו להכריז מיד בתחילת גל השריפות כי זו מתקפת טרור – לא פחות. לאחר שעלה החשד, כי חלק מהשריפות נגרמו במזיד (חשדות שמרביתן התבדו), החלו להפנות שרי הממשלה את החיצים בדבר האחריות לטרגדיה כלפי האויב הקבוע – הערבים.

נפתלי בנט פרסם (23.11) בחשבון הטוויטר שלו ציוץ גזעני מכליל לפיו, "רק מי שהארץ לא שייכת לו מסוגל לשרוף אותה". נתניהו מיהר להצטרף לחגיגה. "הצתה היא טרור לכל דבר" קרא, והודיע כי ינקוט ביד קשה כלפי המציתים – כולל שלילת אזרחות. התקשורת חסרת האחריות קיבלה את האיתות ששיגרה ממשלת הימין הקיצוני, והבליטה כותרות דרמטיות. "אינתיפאדת ההצתות", מיהר Ynet לקבוע (24.11) בצבעים עזים בראש כל דיווח.

וכך טרגדיה אנושית, סביבתית, מאות אנשים שאיבדו את בתיהם – יהודים וערבים כאחד, גל שריפות שפגע בחיפה, בזיכרון יעקב ובאום אל–פחם, בין היתר – כל הפרשה הזאת מתמצה בהוראת ממשלת הימין לסיפור פשוט של ערבים שבאים עלינו לכלותנו. זו שיטת הפעולה של ממשלת הימין – להיתלות בכל בדל אפשרות להסית, להאשים, להסיר אחריות ולעורר שנאה. את הפצע המעמיק שבקשר בין ערבים ויהודים, שנתניהו ועוזריו משתדלים להעמיק באופן אסטרטגי, יהיה קשה עוד יותר לאחות.

נמרוד פלשנברג

הרשימה תתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב