קפריסין שכנה וידידה של ישראל, אך רובנו יודעים עליה מעט מאד. קפריסין הייתה מושבת כתר בריטית שהשיגה עצמאות אחרי מאבק ב-1960. באי רוב אתני יווני ומיעוט טורקי. חלוקת הכוח בין הקהילות נתקלה, מלכתחילה, בקשיים, וב-1963 התחילו מהומות רצחניות המוניות. האלימות גרמה לאוכלוסיות, שגרו מאות שנים יחד, להיבדל ולהתקבץ במובלעות הומוגניות. ב-1974 ביצעו כוחות לאומניים יוונים הפיכה אלימה במטרה לטהר את האי מהמיעוט הטורקי ומהשמאל ולהביא לאיחוד (ENOSIS) עם יוון שהייתה תחת שלטון גנרלים. בעקבות ההפיכה, פלשה טורקיה לאי וכבשה את השליש הצפוני שלו. מאז האי מחולק ונוצרה בעיית פליטים ורכוש בשני הצדדים.
הסמל של המפלגה המתקדמת של מעמד העובדים הקפריסאית על רקע הדגל של קפריסין
ב-1983 הקימה טורקיה בחלק הכבוש 'מדינה' (TRNC) שרק טורקיה מכירה בה. טורקיה מחזיקה בצפון יחידות צבא וכן יישבה שם 'מתנחלים' רבים מאזרחיה. לרפובליקה הקפריסאית (החלק הדרומי) הכרה בינלאומית והיא חברה באיחוד האירופי. הרפובליקה רואה את עצמה כמייצגת את כל תושבי האי.
ב-2004 הציע קופי אנאן, מזכ"ל האו"ם, פתרון פדרטיבי לסכסוך, ההצעה הועמדה למשאל, הטורקים הקפריסאים תמכו בה (65%), אך היוונים דחו אותה (76%). מאז נעשו מספר ניסיונות לקדם פתרון לסכסוך, שמונעים מגילויו של גז רב בים באזור הכלכלי של קפריסין, שניתן יהיה לנצלו רק בהסכם בין היוונים והטורקים, וככל שטורקיה תפעל להתקרב לאיחוד האירופי.
הסכסוך לא נפתר, אך מאז 1974 אינו אלים. ניקוסיה הבירה היא עיר מחולקת, אך ניתן לעבור, בקלות יחסית, מצד לצד. בשני צדי האי תנועה רחבה לשלום ולסולידריות, אך ישנם גם כוחות לאומניים בדלניים חזקים. בצד הטורקי נבחר לנשיא מועמד עצמאי מתקדם, מוסטפה אקינצ'י (AKINCI), השואף להסכם פדרלי ומקיים יחסים טובים עם הממשלה ועם האופוזיציה היוונית. מו"מ מואץ מתקיים בין צוותים משני הצדדים שהגיעו כבר להסכמות בתחומי סדרי ממשל וחלוקת הכוח ובענייני רכוש ופליטים. הייתה עד לאחרונה רוח של אופטימיות זהירה לאפשרות של משאל עם חדש עוד השנה. עם זאת, תוצאות המו"מ תלויות בעיקר בארדואן שעמדותיו תלויות ביחסיו עם האיחוד האירופי.
כניעה ראשונה לטרויקה
"המפלגה המתקדמת של מעמד העובדים" (AKEL), שם שאמצה לעצמה המפלגה הקומוניסטית הקפריסאית, היא מפלגת המונים מרכזית באי. היא השתתפה במאבק לעצמאות ובעלת תפקיד דומיננטי באיגודים המקצועיים. מאז העצמאות, וגם אחרי קריסת ברית המועצות, AKEL נותרה המפלגה הראשונה או השנייה בגודלה באי. המפלגה רואה את עצמה כ"מושפעת מהמרקסיזם", אך דוחה את המאבק לסוציאליזם עד אחרי האיחוד מחדש של האי. ב-2004 תמכה AKEL ב'תכנית אנאן' לאיחוד פדרטיבי אך שינתה את דעתה ברגע האחרון . בכך חרצה AKEL את גורל התכנית לכשלון. למפלגה חלק חשוב בתנועת השלום ובפתיחת המעברים מצד לצד.
בשנת 2008 עלתה AKEL לשלטון ומנהיג המפלגה דימיטריס כריסטופיאס נבחר לנשיא. בתקופת נשיאותו התחיל המשבר העולמי, והאי נקלע למשבר ב-2012 כתוצאה ממשבר הבנקים המקומיים. כריטופיאס נאלץ לבקש 10 מיליארד יורו מהאיחוד האירופי ומקרן המטבע הבינלאומית עבור ייצוב הכלכלה. תמורת זאת, קפריסין השלימה עם כל התכתיבים הניאו–ליברליים של ה'טרויקה'. בכלכלה הונהגה תכנית קיצוצים חמורה, וחסכונות הציבור בבנקים 'גולחו' ב-20%. לא 'סיריזה' היוונית, אלא AKEL הייתה אפוא המפלגה הסוציאליסטית הראשונה באיחוד שנאלצה להיכנע לתכתיבי הצנע. במצב זה נאלץ כריסטופיאס לוותר על השלטון ולשלטון עלתה מפלגת המרכז הניאו–ליברלית (DISY). שיעור האבטלה הכללי במדינה עדיין בסביבות 12% ואצל צעירים – כ-27%.
היחלשות השמאל, עליית מפלגות חדשות
ב-22 במאי נערכו בקפריסין בחירות לפרלמנט. בבחירות, בהן היה שיעור הצבעה נמוך במיוחד, איבדו מכוחן כל המפלגות הוותיקות. תופעה זו בולטת לא רק בקפריסין אלא גם במדינות אחרות באירופה ובעולם. מפלגת DISY שמרה על המקום הראשון עם 30.7% מהקולות, ו-AKEL היא עדיין המפלגה השנייה בגודלה (25.7%), אך איבדה יותר קולות משאר המפלגות הוותיקות.
תופעה מקבילה היא עלית מפלגות חדשות. זו תופעה המתרחשת במקומות רבים באירופה מאז המשבר. העלאת אחוז החסימה בקפריסין ל-3.6% לא מנעה את התופעה של התפוררות המפלגות הוותיקות. מפלגת 'ברית האזרחים' ((CITIZEN ALLIANCE) השוללת הסדר פדרלי בנושא הסכסוך המדיני ומתנגדת לקיצוצים ולהפרטה (סוציאל–לאומנים) זכתה ב-6% מהקולות. 'סולידריות', פלג ימני שפרש ממפלגת השלטון (DISY), מתנגד לפתרון מדיני של מדינה פדרלית דו–אזורית ודו–קהילתית (5.2%). המפלגה האקולוגית היא מפלגת מרכז שמנהיגה בא מהימין (4.8%).
מפלגת ELAM היא ענף קפריסאי של המפלגה הפשיסטית היוונית 'השחר הזהוב'. כתנועה ימנית קיצונית היא נגד כל פתרון פדרלי ובעד לאומיות פאן–יוונית גזענית. היא הייתה מעורבת בתקריות אלימות נגד מיעוטים ומהגרים ונגד תנועת השלום. התנועה הגדילה את כוחה מ-1.1% בבחירות ב-2011 ל-3.7% בבחירות האחרונות, והצליחה להכניס לפרלמנט שני נציגים. אם כן, קפריסין היא אולי אי קטן, אך יש בו רבות מהבעיות שיש לנו ובכל העולם.
אבישי ארליך
