הקרנת סרטים ודיונים לציון יום זכויות האדם הבינלאומי

יום זכויות האדם הבינלאומי יצוין בעולם בשבת 10 בדצמבר. במוצאי שבת 10 בדצמבר, בשעה 20:00, יתקיים בסינמטק תלאביב דיון לרגל יום זכויות האדם בנושא :"לא נחמדים – התמודדות הרשויות עם מאבקי זכויות אדם". המנחה: גל גבאי. את האירוע מארגנת האגודה לזכויות האזרח. הדיון יתמקד ביחס רשויות המדינה למאבקי זכויות אדם של קהילות שונות למען מטרות מגוונות. במקביל תיפתח בסינמטק תערוכה של הצלמת טלי מאייר המתעדת יחסי שוטרים ומפגינים בשנים האחרונות.

2016-12-02_153911

מתוך הסרט "סלמה"

באירוע יוקרן הסרט: "סלמה" (ארה"ב, 2014, 123 דק') של הבמאית אווה דיוורניי. בראשית 1965 יצאה התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, בהנהגת מרטין לותר קינג, לסדרה של שלושה מצעדים בג'ורג'יה, כדי למחות על הצעדים שננקטו במטרה לשלול למעשה את זכות ההצבעה מאזרחים שחורים. המאבק הזה היה רגע מכונן עבור התנועה, הוא כלל התנגשות אלימה עם הממסד המקומי, ודרש עורמה פוליטית כדי לגייס את הציבור ואת הנשיא, איש המפלגה הדמוקרטית לינדון ג'ונסון, לשינוי המציאות.

חמישים שנה מאוחר יותר, יוצרת דיוורניי אפוס קולנועי מרגש ומרשים המצליח לתת ביטוי לעוצמתו של הרגע ההיסטורי ולחשיבותו גם היום.

באותו ערב, יתחיל לפעול בגדה השמאלית בתלאביב (אחד העם 70), מועדון הקולנוע. במוצ"ש 10 בדצמבר בשעה 20:00 יוקרן הסרט האיראני "זה לא סרט" (2011, 76 דקות) של הבמאים ג'אפאר פאנאהי ומוג'טאבה מירטהמסב. הבמאי האיראני המוערך פאנאהי נתון במעצר בית בהמתנה לתוצאות הערעור בנוגע למאסר בן שש שנים שנגזר עליו, נוסף לאיסור לעסוק בעשיית סרטים למשך עשרים שנה.

הבמאישותף מירטהמסב נאסר גם כן. ובכל זאת הם יוצרים את הסרט הזה. "זה לא סרט" הוברח מאיראן לפסטיבל קאן 2011 על זיכרון נייד (דיסק און קי) שהוחבא בתוך עוגה. הסרט זכה בפסטיבל בפרס יוקרתי מטעם אגודת בימאי הקולנוע. בתום ההקרנה תיערך שיחה עם נדב לפיד ותום שובל.

האחיות מגדלנה: דת וניצול

ביום שני 12 בדצמבר וביוזמת המחלקה להיסטוריה, יוקרן באוניברסיטת בןגוריון הסרט "האחיות מגדלנה" (אנגליה, 2002). בתום ההקרנה תיערך שיחה עם ד"ר אמילי פיין מהיוניברסיטי קולג' של דבלין. הסרט של הבמאי פיטר מולאן מספר את סיפורן האמיתי של מספר נערות, כל אחת עם סיפור אישי משלה, אשר הוביל את כולן לאותו גורל: מרגרט שנאנסה על ידי בןדודה ומצאה את עצמה אשמה בפרשה; ברנדט שכל פשעה פלירטוט עם נערים, ורוז וקריספינה – שתיהן ילדו ילד מחוץ לנישואין, האחת כתוצאה מסקרנות מינית, והשנייה כתוצאה מאונס, ככל הנראה.

כל הנערות נשלחו על ידי האחראים להן אל מנזר מגדלנה, שם נועדו לעבודת פרך ככובסות מקומיות. עבודתן הקשה נועדה להבטיח את "ניקוי חטאיהן", ונגזרעליהן לחיות שם את שארית חייהן. המנזר נמצא בשליטתן של הנזירות. הנערות הן קרבנות להשפלות בלתי פוסקות במטרה לדכא את נפשן ורצונן לחזור אל העולם שבחוץ, בידיעה שסומנו לעד כחוטאות.

עלילתו של הסרט מתרחשת בשנות השישים. הסרט מתאר את המסלול שעברו הנערות שנשלחו למנזר, מהרגע שבו הן רק מקוות לברוח בחזרה, עד הרגע שבו הן משעבדות את עצמן למקום בידיעה שהן לבדן בעולם: מרגרט, בהגעתה למנזר, מחליטה לברוח באחד מהלילות הראשונים, אך כשהיא עומדת להוציא לפועל את הבריחה המיוחלת, היא חוזרת בה כשנערה אחרת שברחה מובאת חבולה ודחויה בידי אביה (שמגלם במאי הסרט), ומחליטה בתוכה כי זה גם גורלה. גם ברנדט מנסה לברוח מהמנזר, אך נתפסת ועוברת התעללות בידי הנזירות, אוגרת את זעמה, מתכנסת בתוך עצמה ומאמצת את שיטת עבודת הפרך של המנזר.

דיכוי רוחן של הנשים במנזר הוא חלק מהשיטה המתמשכת של הנזירות האחראיות. בעוד שהנשים מסתפקות בתנאים מינימליים ובאוכל דל, הנזירות מתפנקות על אוכל משובח אל מול הנשים המורעבות, דרך אשנב שבו הן נראות מדושנות עונג. בנוסף לעבודת הפרך ולתנאים הירודים, עריצותן הישירה של הנזירות היא חלק בלתי נפרד החיים המשותפים. בשגרת היומיום, נאסר על הנשים לדבר אחת עם השנייה וליצור חברויות, ומי שעוברת על חוקים אלה נענשת. באחת הסצנות הקשות בסרט הנערות ניצבות עירומות במקלחות, אל מול הנזירות המתבדחות על הפגמים הגופניים שלהן.

לתכניית מועדון הקולנוע של הגדה השמאלית:

https://www.facebook.com/LeftBankMC

הרשימה תתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב