המוסד לביטוח לאומי הודיע בשבוע שעבר למשרד האוצר פעם נוספת, כי החליט לבטל את ההסכם ביניהם מ-1980, לפיו "עודפי התקציב" של הביטוח הלאומי מועברים לקופת המדינה. ההסכם נחתם בעיצומו של משבר כלכלי, שלוש שנים לאחר עליית הליכוד לשלטון. את ההודעה שיגר מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר, לשר האוצר משה כחלון.
המשבר הנוכחי התעורר למרות הסכם זמני שנחתם בין הצדדים בינואר. מאז, לא חלה שום התקדמות במשא ומתן. במכתב שמסר לשר כחלון, כתב מנכ"ל הביטוח הלאומי כי הדיון ומתן בין הצדדים "קפא על שמריו, לא הבשיל, ובשורה התחתונה העלה חרס". לדברי שפיגלר, לביטוח הלאומי נגרם נזק בזמן החולף, ולכן הודיע על הפסקת העברת העודפים החל באמצע ספטמבר.
לפי ההסכם משנות ה-80, עתודות הביטוח הלאומי ("קרן העודפים") העומדות על כ-240 מיליארד שקל – מופקדות באוצר, ומשמשות בפועל את התקציב השוטף של המדינה. בביטוח הלאומי חוששים, כי כאשר כצפוי ייחשף בתקציב המוסד גרעון, יסרב האוצר לעמוד בהתחייבויותיו ויעדיף לקצץ בקצבאות. זאת, בדומה למעשי האוצר כעת לגבי גמלאי קרנות הפנסיה הוותיקות.
רוצים שהעובדים יכסו את הגרעון
הממונה על התקציבים באוצר, שאול מרידור, טען בתגובה לדברים ("כלכליסט", 17.7) כי מנכ"ל הביטוח הלאומי "לוקח על כתפיו אחריות לסיכונים כלכליים אימתניים". מרידור אף הגדיר את שפיגלר "אדם לא אחראי", והזכיר: "לפי פרסום החשב הכללי אנחנו נמצאים בגירעון של אחוז מעל היעד. זה לא מתוכנן ולא נכון. הצעד שעשה מנכ"ל הביטוח הלאומי הוא צעד לא אחראי. הוא פוגע גם באזרחים באופן ישיר וגם ביעדי הממשלה ובמצב הכלכלי".
מרידור הוסיף: "הביטוח הלאומי הוא חלק מממשלת ישראל, ואם האיום שלא להעביר את הכספים יתממש, ואני בספק אם זה יקרה – הוא יגדיל את הגירעון משמעותית. אף אחד לא היה מוכן לקחת על כתפיו אחריות כזו".
בניגוד לדברי מרידור, הביטוח הלאומי הוא לפי החוק מוסד עצמאי ואיננו חלק מהממשלה. נוסף לכך, הביטוח הלאומי אמור לנהל את תקציבו בניתוק מתקציב המדינה, להיות אוטונומי פיננסית ולנהל את ההון העצמי שלו. בפועל מופקדת "קרן העודפים" כולה באוצר, וזה משתמש בכספים אלה למימון התקציב וכלל אינו מחזיק אותם בקרן ייעודית. לכן לביטוח הלאומי אין עצמאות תקציבית והוא תלוי ברצון השר והפקידים הבכירים שעמדותיהם קפיטליסטיות ניאו–ליברליות.
לפי התחזיות הנוכחיות, החל ב-2037 יגדלו הוצאות הביטוח הלאומי לתשלומי קצבאות מעבר לממדי הגבייה. הביטוח הלאומי יהיה אפוא בגרעון ויצטרך להוציא כספים מקרן ההון. אך הקרן בפועל אינה קיימת, שכן הערך שנצבר בה מימן סעיפים בתקציב המדינה השוטף. בביטוח הלאומי חוששים שבמצב זה עלול המוסד לפשוט את הרגל ב-2037.
ישנם החולקים על תחזית זו, אבל השאלה המרכזית היא מדוע מתרוקנת הקופה. תמיד "חסר כסף" להגדלת הקצבאות (עבור נכים או קשישים למשל), למרות שהאזרח הישראלי מקבל בממוצע ממערכת הביטחון החברתי מעט בהשוואה לאזרח במדינות הקפיטליסטיות האירופיות. זאת, על אף שכאן משלמים העובדים שיעור דומה משכרם לביטוח הלאומי.
משלמים יותר ומקבלים פחות
מדוח שפרסם המוסד לביטוח לאומי ביוני 2018 עולה, כי בישראל גובה הקצבאות ומספר המקבלים אותן נמוכים. למשל, שיעור מקבלי קצבת הנכות נמוך בהשוואה למדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD); גם תקופת הזכאות לדמי אבטלה קצרה מאוד; והתשלום לקשיש סיעודי הוא כשישית מהמקובל במדינות הארגון.
אותו דוח הציג השוואה ממצה של מצב הביטחון החברתי בישראל עם זה במדינות החברות בארגון. מחברו, ד"ר ז'ק בנדלק, מנהל אגף ניהול מידע ואוכלוסין במנהל המחקר של המוסד לביטוח לאומי, הגיע למסקנה כי רמת הנדיבות של הביטחון הסוציאלי בישראל נמוכה מאוד.
בישראל וביתר המדינות הקפיטליסטיות, מתחלק התשלום למערכת הביטחון הסוציאלי (ביטוח לאומי, ביטוח בריאות) בין העובד למעסיק. ברובן חלקו של המעסיק, העומד בממוצע על 19% מהשכר, גבוה מחלקו של העובד, המשלם 12% בממוצע. אך לא כך בישראל. אמנם, חלקו של העובד זהה לממוצע, אבל חלקו של המעסיק נמוך במיוחד (7.5%). כלומר, המעסיקים בישראל משלמים כ־60% פחות מהממוצע במדינות הקפיטליסטיות. אפילו בארה"ב השתתפות המעסיקים גבוהה יותר (8.25%).
המשמעות היא שאנחנו, העובדים, משלמים עבור ביטחון סוציאלי הרבה יותר מאשר המעסיקים, והמדינה מסייעת לנו מעט מאוד. הכיסוי הסוציאלי שאנו מקבלים מצומצם, אבל עולה ביוקר. בשיחה עם "כלכליסט" בשנה שעברה, סמוך לפרסום הדוח, הסביר סמנכ"ל המחקר של הביטוח הלאומי, ד"ר דניאל גוטליב, כי הפער העצום במידת ההשתתפות של מעסיקים בישראל לעומת המדינות הקפיטליסטיות המפותחות – נובע מהסירוב המוחלט של ממשלות הימין בישראל להעלות את דמי הביטוח הלאומי של המעסיקים.
סירוב זה מונע יצירת ביטוח סיעוד ממלכתי מקיף. לדבריו, הממשלה מתייחסת לביטוח הלאומי כמעין מס, ולא כאל ביטוח חברתי. לכן היא מחילה עליו את ההתנגדות להגדלת המיסוי כחלק ממדיניותה הניאו–ליברלית. חשוב להוסיף שבישראל, בניגוד למדינות אחרות, מעסיקים אינם משתתפים כלל במימון ביטוח הבריאות של עובדיהם.
גוטליב הסביר כי קצבאות הביטוח הלאומי נמוכות בגלל מדיניות ממשלת הימין. זו, במקום להתייחס לביטוח הלאומי כאל גוף עצמאי השולט בכל הונו, רק "שואבת ממנו כסף". הוא הזהיר כי קיימת סכנה ממשית שתגיע תקופה של קיצוצים תקציביים, וכדי לממן הגדלה של קצבאות כלשהן – יקצצו בקצבאות אחרות.
"בכל פעם ששוקלים להעלות את דמי הביטוח", הסביר, "המעסיקים צועקים ויש להם אוזן קשבת בממשלה". התוצאה היא שבישראל קיים ביטוח סוציאלי שחוק, נמוך וחסר איתנות. זו הבעיה של כולנו, העובדים והגמלאים.
אפרים דוידי
