סרטון של יו"ר סיעת חד"ש–תע"ל, ח"כ איימן עודה, נואם בליל פיזור הכנסת ה-21 בשבוע שעבר הפך להיט אינטרנטי. עודה לגלג על הצעת נתניהו לאבי גבאי (העבודה), שקיבל הבטחות לכל מבוקשו ובלבד שייכנס לקואליציה. בסרטון סיפר ח"כ עודה לכנסת העומדת להתפזר על "הצעה" של נתניהו לוותר על השטחים הכבושים, לבטל את "חוק הלאום" ולהכיר בנכבה – בתנאי שעודה יתמוך בקואליציה שלו.
מאחורי עליבות הסיטואציה וגועל הנפש מהצעת נתניהו לגבאי, בולט הייאוש התהומי של ביבי. אין יותר מפלגה ששמה ליכוד, אין יותר עקרונות. ישנו רק עבריין עלוב המנסה להציל את עורו מישיבה בכלא.
הבחירות לכנסת ה-21 ולכנסת ה-22 הוקדמו מסיבות אישיות של מנהיג חשוד בפלילים שמשרתו היא הגנתו האחרונה. "המנהיג" מסרב לעמוד לדין כאחד האדם וגוזר על המדינה שיתוק מתמשך, פילוג ושנאה בין מגזרי האוכלוסייה ומטיל עלינו עלות של מיליארדים לבחירות מיותרות.
שלטון של פחד, התרפסות ופולחן אישיות
אסור לזלזל בבחירות הבאות (ר' שער גיליון זה). אין ספק שנתניהו ינסה להשתמש בתהליך הפוליטי כסיבה לדחיית ההליך המשפטי. יש לעמוד על המשמר ולצאת לרחובות, כדי לדרוש מהיועץ המשפטי אביחי מנדלבליט לא לעשות לנתניהו הנחות ולא לאפשר דחיות נוספות של מועד השימוע.
נתניהו נלחם את מלחמת הישרדותו הפוליטית ומוכן לעשות הכל כדי לנצח בה. הוא לא בחל בעבר בשום תרגיל, ולא יוותר דווקא עכשיו. על הפרק עומד השינוי הגדול ביותר שידעה המדינה מבחינת יחסי השלטון ומערכת המשפט, מבחינת ריכוז הכוח בידי הממשלה וראשה, ומבחינת השתתת שלטון של פחד והתרפסות על בסיס פולחן האישיות של נתניהו.
עבור המשך כהונתו, מוכן נתניהו להשליט אידיאולוגיה חרד"לית, גזענית ומשיחית על הצבא ועל מערכת החינוך בישראל. כדי לחמוק ממשפט, הוא מלבה תפישה כהניסטית של יחסי יהודים–ערבים. בתמורה להצלת עורו, מאפשר נתניהו הדרת נשים ופגיעה בשוויון המגדרי והמיני. על הפרק עומדת פשיזציה, קרי הגבלת חופש הדבור, ההתארגנות והתקשורת ופגיעה בזכויות אדם ובזכויות עובדים.
ובינתיים, דבר בישראל אינו זז. המדינה בהקפאה. חשבנו שעל סדר היום של נתניהו עומדת "עסקת המאה" של טראמפ. עכשיו גם טראמפ גויס לעזרת הביבי שלו, ופרסום התכנית יידחה כנראה עד "אחרי החגים", כלומר לאחר הקמת הממשלה. ייתכן גם שהתכנית לא תועלה כלל, כי תתנגש בהזנקת מסע הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2020.
לוועידה הכלכלית בבחריין אין תוחלת ללא תכנית מדינית בצדה. כך מעכב המשבר בישראל גם את גיבוש החזית האנטי–איראנית של סעודיה, המפרציות, ארה"ב וישראל.
בינתיים, המשברים בעזה ועם הרשות הפלסטינית נמשכים. שוב מתלהטות הרוחות סביב הסטטוס–קוו באל–אקצא. שוב מתחממת הגזרה מול סוריה, ונמשך צחצוח החרבות מולחיזבאללה ואיראן. בישראל עצמה, גורם השיתוק הפוליטי להקפאת עבודת הממשלה והכנסת. הכל פועל על תקן של שירותי חירום בלבד: אין חקיקה, אין החלטות ממשלה, אין תקציבים, אין מינויים. המדינה בהשהיה.
מקצה שיפורים: מועד ב' לבחירות 2019
בבחירות הבאות ינסו ה"גושים" לתקן את החולשות שנתגלו במחנותיהם בבחירות הקודמות. במחנה הימין הייתה החולשה העיקרית – כישלון בנט–שקד, פייגלין ואורלי לוי–אבקסיס לעבור את אחוז החסימה. יש להניח שבבחירות אלה ינסו, ביתר שאת, להימנע מהצגת רשימות שלא ישלחו נציגים לכנסת. עם זאת, לא ברור אם החבירה של כחלון לליכוד מוסיפה מצביעים לגוש נתניהו. דומה כי מחנהו של כחלון התנדף. הסקר האחרון הראה שהליכוד שומר על אותו ייצוג – עם כחלון או בלעדיו.
כישלונו של נתניהו להרכיב ממשלה עשוי להיות תחילת תהליך של התפוגגות קסם המנהיג הבלתי–מנוצח ולגרום לרבים בליכוד לחשוב על הליכוד אחריו. כמובן שביבי יילחם בכל התארגנות כזו, אך הליכוד היום מלוכד פחות.
ליברמן הוא במובהק במחנה הימין. "חוק הגיוס" היה תרגיל הסחה. לא החוק גרם לקרע בין ביבי לליברמן. לחילוניים הזועמים על "אי השוויון בנטל" צריך להסביר: העלאת ההשתתפות של גברי המגזר החרדי בשוק העבודה, על כל המשתמע מכך (איכות השכלתם, עוניים, תלותם בתמחויים מתווכי הנהגה פוליטית בלתי נבחרת, ואי–עצמאותם) חשובה יותר ממלחמה עקרה לכפיית גיוס עוד כמה מאות מהם לצבא שאינם רוצים להיות בו. גם "הביטחוניסטים" החילוניים אינם רוצים בכך.
ישנה סכנה שאלוף החילוניות החדש, ליברמן, יכרסם במחנה גנץ–לפיד. מצד שני, מה שנראה כנחישות נתניהו להעניש את ליברמן על "בגידתו" – עשוי להתגלות כתרגיל. קיימת סכנה שליברמן יצליח לבלוע מנדטים מהאופוזיציה של כחול–לבן ויביאם כנדוניה לליכוד.
לגבי כחול לבן: המחלוקת בעניין הזמנת איימן עודה לנאום בהפגנה במוזיאון ת"א היא סימפטומטית. מי ששואף לסיים את שלטון נתניהו לא יוכל לעשות זאת ללא קולות האזרחים הערבים. לכן מי שלא רוצה אותם בהפגנה – לא רוצה להפיל את נתניהו אלא לחבור אליו. רשימת כחול לבן תצטרך להחליט מה כיוון פעולתה.
גבאי נענה ברצון להצעת נתניהו והיה מוכן לקפוץ על הסיפון. לעבודה בראשותו אין שום עכבות. בגלל לחץ פנימי, ההצעה סורבה, אך בכל מקרה דחפה מפלגת המומיה החנוטה להכרעה לאן פניה מועדות: חבירה לכחול לבן או חבירה למרצ.
למפלגות שהיו שותפות בעבר ברשימה המשותפת נותנות הבחירות הזדמנות למועד ב' משופר. על הפרק עומדת בניית חזית אנטי–פשיסטית. אין לבוחרי השמאל העקבי ולאזרחים הערבים בישראל הלוקסוס להימנע מהצבעה.
הפיצול בין חד"ש–תע"ל לרע"ם–בל"ד גרם למיעוט השתתפות שגרעה כחמישה מנדטים מהמחנה הדמוקרטי. אסור להמר פעמיים, יש לאחד את כל הכוחות. חמשת המנדטים הנוספים עשויים לקבוע אם ביבי ימשול או ייפול!
אבישי ארליך
הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2019break/06/G22_2019.pdf
