הקומוניסטים בבחריין: ממשיכים למרות הדיכוי

בשנת 2001 התירה ממשלת בחריין לרשום בחוק אגודות פוליטיות. פעילי החזית לשחרור לאומי של בחריין ייסדו אז את הבמה הדמוקרטית המתקדמת כגוף הממשיך את המורשת המהפכנית של החזית לשחרור לאומי, שראשיתה בפברואר 1955.

הקמת הבמה הדמוקרטית המתקדמת הייתה צעד חשוב בהיסטוריה של 60 שנות מאבק הקומוניסטים בבחריין – מעבר מפעילות מחתרתית לפעילות גלויה.

בשנים 1955-1954 ידעה בחריין מאבקי עובדים סוערים. במהלכם נוסדה החזית לשחרור לאומי של בחריין כמפלגה קומוניסטית, מפלגתם של מעמד העובדים ושל כל השכבות העממיות. כבר עם הקמתה, הייתה החזית מעורבת במאבקים האיגוד-מקצועיים של העובדים.

2015-03-01_203912

מחאה למען הדמוקרטיה בבחריין ב-2013 (צילום: המוניטה)

 

לאחר שהקולוניאליזם הבריטי ועושי דבריו הצליחו לדכא ב-1956 את ההתקוממות העממית, כלאו והגלו את מנהיגי האופוזיציה, המשיכה החזית להיאבק בתנאי מחתרת. בחודש מארס בשנת 1965, כשחברת הנפט הבחריינית פיטרה 15,000 עובדים, פרצה מחאה עממית נרחבת, בה מילא מעמד העובדים, בהנהגת החזית, תפקיד משמעותי. במהלך המחאה אירעו שביתות רבות, והכוחות הקולוניאליים הרגו, פצעו ואסרו פעילים בחזית. בין מעשי התגובה בהם נקטה החזית, הייתה התנקשות בראש המשטרה החשאית ובסגנו.

התקוממות מארס 1965 (בתמונה) אומנם דוכאה באלימות, אולם היא לא הורידה מסדר היום את שאלת המאבק לשחרור מהקולוניאליזם הבריטי והשגת העצמאות הלאומית. ב-1968 הודיעה בריטניה כי תסיג את כוחותיה, ובמקביל – שלטון השאח באיראן איים לספח את בחריין. האו"ם החליט על קיום משאל עם בבחריין, כדי לקבוע את גורלה. החזית לשחרור לאומי פנתה במכתב למזכ"ל האו"ם, והדגישה את קביעתה בדבר זכותה של בחריין לעצמאות הן מבריטניה והן מאיראן. בעקבות משאל העם, הכריזה בחריין על עצמאותה ב-14 באוגוסט 1971.

החזית לשחרור לאומי הייתה המרכיב המרכזי בהקמת "הגוש העממי". מועמדי הגוש זכו בשליש מהמושבים באסיפה הלאומית, בבחירות הפרלמנטאריות הראשונות שהתקיימו בדצמבר 1971. בשנים שלאחר מכן המשיכה

החזית להוביל מאבקי עובדים, ופעלה להקים איגודים מקצועיים בענפי התעשייה והשירותים.

באוגוסט 1975 פוזר הפרלמנט, ובחריין נכנסה לעידן אפל, שנמשך יותר מ-25 שנים. החזית לשחרור לאומי ושאר הכוחות המהפכניים נאלצו לפעול במחתרת בתוך המדינה או מחוצה לה.

האמיר של בחריין נאלץ ליישם רפורמה במבנה הפוליטי במדינה, ואישר ב-2002 חוקה חדשה. הפרלמנט פוצל לשני בתים: האחד נבחר בידי העם, והשני ממונה על ידיו. המהלך הוליד ביקורת מצד האופוזיציה, שתבעה שינויים דמוקרטיים מרחיקי לכת.

בבחירות הראשונות שהתקיימו לאחר הרפורמה, נבחרו שלושה נציגים מהגוש העממי. חברי הפרלמנט מהשמאל ניצלו את תפקידם כדי להוקיע את השחיתות ואת הפגיעה בחירויות הדמוקרטיות, וכדי להתייצב מול ונגד גזירות תקציביות הפוגעות בציבור העובדים.

מזה כעשור פועלים השלטונות לצמצום החירויות הדמוקרטיות שהושגו. מעמד העובדים מתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי, אשר פגע גם בבחריין. הפגיעה בכלכלת המדינה הייתה קשה במיוחד, שכן נוסף לרווחי הנפט, תלויה הכלכלה בעיקר במגזר הפיננסי.

הרעת המצב הכלכלי והפגיעה בחירויות הדמוקרטיות הובילו ב-14 בפברואר 2011, במקביל להפגנות ההמוניות במצרים, להתקוממות עממית בבחריין. חיילי "כוח המגן של חצי האי ערב" – שבסיסם בערב הסעודית – דיכאו את ההתקוממות. אלפי בני אדם נפצעו ונהרגו, ואלפים נכלאו.

מועצת זכויות האדם של האו"ם דרשה כי תיפסק הפגיעה באזרחים, כי העצורים ישוחררו, וכי עובדים שפוטרו בשל תמיכתם בהתקוממות יושבו לעבודה. השלטונות לא נענו לקריאות אלה, והודיעו על קיום בחירות, אותן החרימו  תנועות האופוזיציה, ובהן הבמה הדמוקרטית המתקדמת.

בתנאים קשים של החרפת המשבר הכלכלי-חברתי והפוליטי, הקומוניסטים של בחריין הפעילים בבמה הדמוקרטית המתקדמת ממשיכים לשאת את נס המאבק שהונף לפני 60 שנה, עם הקמת החזית לשחרור לאומי של בחריין. הפעילים הקומוניסטים נותרים מחויבים למאבק למען דמוקרטיה, קידמה חברתית ושלום.

 

מתוך מסמך של  המחלקה הבינלאומית של הבמה הדמוקרטית המתקדמת

של בחריין, פברואר 2015, שפורסם השבוע ב"זו הדרך"