מליאת הכנסת אישרה אמש (שני) בקריאה ראשונה את הצעת החוק של ח"כ דב חנין (חד"ש –הרשימה המשותפת) לביטול פקודת העיתונות המנדטורית. הפקודה מחייבת לקבל רישיון להוצאת עיתון ומאפשרת לשר הפנים לסגור עיתון "מסיבות ביטחון". יצוין שח"כ חנין הגיש בשלושת הכנסות האחרונות הצעות חוק לביטול הפקודה. "הגיע הזמן שנסיר מספר החוקים שלנו את החוק המנדטורי, האנטי-דמוקרטי, האנכרוניסטי והבלתי הגיוני שנקרא 'פקודת העיתונות'", אמר חנין. "זה מביש שבמשך כל כך הרבה שנים המדינה התנהלה עם חוק כזה, שנתן סמכויות לשר לנהל עיתון ולסגור עיתון". לדבריו, "אנחנו צריכים חקיקה אחרת לגמרי, שתגן על העיתונות מפני השלטון, תבטיח את חופש העיתונות, תבטיח את חופש העיתונאים, את זכויות העיתונאים, את מעמד העיתונאים, תתן להם את הזכויות הנדרשות, כדי שיוכלו לבצע את תפקידם ללא מורא וללא משוא פנים".

בשנות החמישים, בעת שלטון מפא"י, ובדומה ללחץ שמפעילה ממשלת נתניהו על התקשורת, השתמשו שרי הפנים בפקודת העיתונות כדי לדכא את חופש הביטוי והדמוקרטיה ולסגור פעמים רבות את העיתון היומי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, "קול העם".

במארס 1953, בעקבות מאמר חוצב ב"קול העם" נגד שר החוץ אבא אבן, סגר שר הפנים ישראל רוקח, בלחצו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, את העיתון למספר ימים. התגובה של הקומוניסטים, כמו תמיד, הייתה להוציא את העיתון תחת שם אחר כ"הוצאה חד פעמית של חבר הכנסת אמיל חביבי" או של חבר כנסת אחר של מק"י (ר' אחר העיתונים המיוחדים שבתמונות – בהוצאה מיוחדת של ח"כ אסתר וילנסקה). צו הסגירה שהוציא רוקח, למשך 15 ימים, הוביל ל"בג"ץ קול העם", בו עתר העיתון נגד צו הסגירה האנטי-דמוקרטי. העתירה התקבלה על ידי השופט אגרנט בפסיקה שהייתה אבן פינה בביסוס חופש הביטוי והעיתונות בישראל.