תערוכת ציוריה של האמנית הגרמנית תתקיים בתל–אביב ביוזמת קרן רוזה לוקסמבורג. התערוכה תפתחה ב-11 בספטמבר במוזיאון פרסלר, רחוב וולפסון 54 בתל–אביב. באותו יום יתקיים, החל משעה 14:00, דיון על חייה של גרונדיג ויצירותיה בשנים 1948-1940 בהן שהתה בארץ. בדיון ישתתפו, בין היתר, הצייר הקומוניסטי החיפאי עבד עבאדי, שנמנה עם מתלמידיה, וחתן פרס ישראל דוד טרטקובר.
לאה גרונדיג (צילום ארכיון)
לאה גרונדיג נולדה בדרזדן בשנת 1906 כלאה לנגר למשפחה יהודית אורתודוקסית אמידה. לדברי גרונדיג, אביה רצה לעצבה כך ש"תביא תועלת" ולכן הכריח אותה ללמוד בבית ספר למסחר. אך היא רצתה להיות ציירת. כך, בניגוד לרצון אביה היא למדה באקדמיה לאומנות בדרזדן. במסגרת זו הכירה את הסטודנט לציור הנס גרונדיג. אביה התנגד בתוקף לקשר וכל הזמן פעל לניתוקו מאחר והנס לא היה יהודי ובנוסף היה סטודנט עני לציור בעל דעות שמאלניות. לאה יחד עם הנס גרונדיג וסטודנטים נוספים מהאקדמיה לאומנות הצטרפה ב-1926 למפלגה הקומוניסטית של גרמניה ולמרות כל ההתנגדויות נישאו השניים ב– 1928. לאחר מכן החלה עבודתם האומנותית המשותפת והעשירה. מאחר ועמד לרשותם מעט מאד כסף, עברו בני הזוג ב-1928 להתגורר בדירה קטנה וזולה ברובע מגורי פועלים של דרזדן, נוישטד. הנס גרונדיג כתב אודות תקופה זו "היינו עניים מרודים, הכנסתנו השבועית כ-12 מרק. לעיתים, במשך חודשים, לא היה באפשרותנו לשלם שכר דירה. לא פעם היינו קרובים להיזרק לרחוב. למרות זאת עבדנו במרץ רב והיינו מאושרים".
אמנות ופוליטיקה תחת המשטר הנאצי
בשנת 1929 הנס ולאה היו בין המייסדים של ארגון האמנים המהפכניים בדרזדן. לאה גרונדיג תארה בתחריטיה את חיי העוני של נשות הפועלים בתקופת המשבר הכלכלי העולמי (החל מ-1929). בהמשך היא יצרה את סדרת "חיי נשים". עם עלות היטלר לשלטון השתנו הדברים, בייחוד לאחר ששכנם, הצייר הצעיר, ג'וני פרידלנדר, נלקח ע"י הגסטפו למחנה ריכוז. עתה היה עליהם לקחת בחשבון גם חיפושי הגסטפו בביתם. בדיעבד, לא זכרו את מספר הביקורים. המשטרה הפוליטית הנאצית סרקה ללא הרף את תכולת הסטודיו לוודא שאין בו "חומר מרשיע". התחריטים "הגסטפו היה כאן" של הנס ו"גסטפו בבית" של לאה הם עדות לאירועים אלה. על כך כתבה לאה גרונדיג: "אחרי 1933 הכל השתנה. הצגת המצוקה, המחסור והסבל של הפועלים לא היו די. צריך היה לתאר את השיגעון, הבורות והסנוור ולהפיצם, היה צורך לתאר את השנאה שלה הטיפו, וההשמדה ההמונית הזוועתית שהוכנה וגם את הכח (לעמוד מולם) שלמרות מאמצי הגסטפו המשיכו להתקיים". בהמשך היא כתבה "לא הייתי מוצלחת כהנס אבל גם יכולת התיאור שלי הייתה טובה. יכולתי להזדהות עם כל מצב ועם כל אדם, לעיתים עד סבל. אני נשארתי עם הדמויות שהבעת פניהן היתה עבורי הצגה חוזרת של מהות הקיום. רציתי לתאר את אלף הפחדים, המודעות לזוועה והעדר החופש של הנרדפים והמצוטטים. רציתי גם להציג את גזל האנושיות ומאבקם של הטובים בהם. רציתי להתריע בפני המלחמה המתקרבת". כך נוצרו התחריטים של לאה "מתחת לצלב הקרס", “היהודי אשם" ו"המלחמה מאיימת". בני הזוג גרונדיג עבדו בלהיטות מאחר ולא ידעו כמה זמן נותר להם. הם יצרו את העבודות הגרפיות המתארות את המלחמה המאיימת לפרוץ עלפי תפישתם: כמו ביצירות: "המתופף" של הנס או "אמהות, המלחמה מאיימת" יצירה המציגה מוות של שני בנים לאם אחת. יצוין שהציורים של הנס גרונדיג הוצגו ע"י הנאצים כ"בלתי אמנותיים" כבר בספטמבר 1933 בדרזדן בחצר העירייה. בפעם הראשונה נעצרו הגרונדיגים למספר ימים ב-1936 אחרי נסיעה לשוויץ. התנסותם זו הניבה את זוג הציורים "עצורים". הם יכלו אז להישאר בשוויץ אך בחרו לשוב לגרמניה כדי להיאבק בנאציזם. באוקטובר 1938 אחרי מעצרם השני שוחרר הנס גרונדיג, לאה הושארה במעצר. בין שתי תקופות המעצר 1936 עד 1938, הנס יצר את עבודותיו המשמעותיות ביותר, "הרייך בן 1000 השנים". לאה, במבט לאחור, כתבה: "עבודות יכולות להנציח יצירתיות, לבטאה וע"י כך לשחרר – זאת היתה שאיפתנו, מלחמתנו ומשמעותינו היום–יומית. להגדיר זאת כך שאחרים יזהו זאת. לצייר את פניו הרצחניים כך שאחרים יראו זאת בבירור. ובכך לאשר את הדחייה ולתמוך בשנאה כנגד הפשיזם , לחזק את האהבה ולהרים אגרוף נגד הפחד המשתקף באלפי הפנים הסובלות. זו היתה עבודתנו באותן שנים". בסוף 1939 שוחררה לאה ממעצרה, לאחרונה היתה במעצר שכונה "מנע".
ציירת כרזות קומוניסטיות בתל– אביב
לאה גרונדיג השיגה רישיון ("סרטיפיקט") כדי להגר לפלשתינה, אך בתנאי שלא תיפגש עוד עם חברים ומכרים. אך כדי להיפרד, נפגשו הנס ולאה בסתר אלא שהדבר נתגלה. שניהם נעצרו שוב. הנס הוכנס בתחילת 1940 למחנה הריכוז זקסנהאוזן אותו שרד בקושי ויצא חולה מאוד. לאה הצליחה להגר לפלשתינה. היא הגיעה לחיפה בנובמבר 1940 על אחת מספינות הפליטים האחרונות. הבריטים תכננו להעביר את הפליטים לאי מאוריציוס שבאוקיאנוס ההודי. אלא בשל חוק האוסר הגליית ניצולי אניות טבועות, חיבל ההגנה באוניה "פטריה" והטביעה. לאה גרונדיג שרדה את טביעת ה"פטריה" ונכלאה לתקופה של 9 חודשים במחנה מעפילים בעתלית שליד חיפה. אחרי שחרורה התגוררה לאה לזמן מה אצל אחותה בחיפה, בהמשך אצל אביה בתל אביב ומאוחר יותר אצל חברים. לאה יכלה עתה להציג עבודותיה וכך זכתה בבת אחת להכרה בפלשתינה. היא קיבלה הזמנות לאיור ספרים. בתקופת שהותה בפלשתינה היא איירה כ-20 ספרי ילדים הכוללים יותר מ-300 איורים. כמו כן בתקופה זו לאה יצרה את הסדרה המשמעותית אודות השואה: עוד בשנת 1941,במחנה עתלית, יצרה את הסדרה אותה כינתה בתחילה "גרמניה". ב-1942 ציירה את עבודותיה הקשורות בגורל היהודים, רדיפתם, בריחתם, השמדתם וגם התקוממותם. ב-1944 הוצאה לאור בתל אביב בצורת ספר הסדרה הנקראת "גיא ההריגה". ספר זה הגיע עוד באותה שנה לאנגליה לארה"ב ולדרום אפריקה. היתה זו זעקת עזרה לעולם לעצור את הרצח. באותה תקופה היא גם ציירה כרזות עבור המפלגה הקומוניסטית (פק"פ) שבמחתרת. ללאה נודע בחיפה שהנס גרונדיג חברה לחיים, האהוב שהיה חולה מאד בשחפת נמצא הרחק מדרזדן בסנטוריום בדרום. עיר מולדתה דרזדן היפה , עיר האומנות, היתה לחורבות. האקדמיה לאומנות עמדה על תילה אך ספגה פגיעות קשות. הנס גרונדיג היה הרקטור הראשון של האקדמיה לאחר המלחמה בדרזדן ונפטר ב-1958. עם חזרתה לגרמניה לאה חיפשה את המפגש עם האנשים. היא עשתה זאת במסגרת תפקידה כנציגת שלטונות סקסוניה והתגייסה לטפל בבעיותיהם של התושבים לאחר המלחמה. היא רצתה להפיח בהם תקווה להתחלה חדשה, מאחר ורבים איבדו לא רק את רכושם אלא גם את יקיריהם. היא רצתה לשוחח עם אנשים באתרי הכרייה של פחם ופלדה ולציירם בזמן עבודתם. היא ירדה למכרות הפחם ונכנסה למפעלי הפלדה ציירה את הפועלים ללא כחל וסרק בתארה את עבודתם הקשה. היתה זו סדרה שונה של גרמניה מזו שצוירה בעתלית בשנת 1941 כאשר גרמניה פלשה לאירופה, כבר ב 1951 כינתה אותה הציירת "פחם ופלדה לתועלת השלום". לאה גרונדיג היתה פעילה גם באגודת האומנים החזותיים, בשנת 1964 במסגרת הקונגרס החמישי של האגודה נבחרה לנשיאתה ושרתה בתפקיד זה עד 1970.היא היתה האשה הראשונה בתפקיד. בקונגרס זה הובעה ביקורת חריפה נגד מדיניות התרבות הקיימת. האמנים דרשו את חופש העצוב האומנותי. היא נפטרה באוקטובר 1970 במהלך הפלגה בים התיכון.
http://www.rosalux.co.il/files/uploaded/RLS_Invitation_LeaGrundigfinal.pdf
