ב-29 בדצמבר קראו שתי נערות בלגיות לשביתת תלמידים להגנה על האקלים. זאת בשל כעס על העדר מדיניות אקלימית אצל ממשלתן. הן קיבלו השראה מגרטה טונברג, תלמידה משוודיה, שיזמה שביתה דומה.
מצעד האקלים בסקוטלנד (צילום: ג'קובין)
הנערות לא ציפו להיענות כה רחבה. המדינה כולה הייתה המומה כאשר יותר מ-3,000 תלמידים צעדו ברחובות בריסל בהפגנה. הם התקוממו על כך שכמה חודשים קודם, ממשלת בלגיה דחתה את הצטרפותה ליוזמה כלל אירופאית למדיניות ירוקה מתקדמת.
רבים בימין הבלגי גינו את ההפגנות. "אני לא אוהד של פונדמנטליזם דתי, ולכן גם לא של פונדמנטליזם אקלימי" אמר רייק טורפס, לשעבר מנהל האוניברסיטה הקתולית שבעיר לובן. "תנועת האקלים נראית ידידותית למדי, אבל הסתננה לתוכה מפלגת העובדים הבלגית ותנועות רדיקליות אחרות", צייץ הכלכלן הניאו-ליברל גירט נואלס.
בשבוע שלאחר מכן, 12,500 תלמידים יצאו לרחובות. בשבוע שלאחריו – שלושים וחמישה אלף ילדי בית ספר דרשו מדיניות אקלימית אחרת. המחאה התרחבה למדינות אירופיות אחרות, ומחאות עכשוויות של תלמידים ברחבי היבשת מלמדות על אפשרות המאבק לחברה אחרת וצודקת יותר.
מחאות האקלים בבלגיה הפכו מרד נגד מדיניות הצנע הממשלתית. למרות שבעלי המניות של חברות בלגיות גרפו ב-2018 יותר מ-12 מיליארד יורו של דיבידנדים, מונעת ממשלת בלגיה עליות שכר משמעותיות כבר יותר משני עשורים. מסים גבוהים על דלק, חשמל סוכר העלו את יוקר המחייה וצמצמו את כוח הקנייה של העובד הבלגי.
ב-13 בפברואר התקיימה בבלגיה שביתת העובדים הגדולה ביותר זה חמש שנים. זו שיתקה את המדינה: המרחב האווירי נחסם, הפעילות בשלושת נמלי הים של המדינה נעצרה, ועובדי שמונה מתוך עשר החברות הגדולות במשק שיבשו את פעילותן. הממשלה הימנית הכריזה שתשקול מחדש העלאת שכר במשק.
בשביתה זו נרשמה לראשונה ברית אדומה-ירוקה: תלמידים וסטודנטים מהתנועות הירוקות הצטרפו לאיגודי העובדים. יום לאחר מכן, קבוצה חדשה של איגודים
מקצועיים בשם "פועלים למען האקלים" השתתפה בצעדה שמנתה כ-15,000 איש ברחובות בריסל.
רק שלושה חודשים קודם לכן, כל זה היה בלתי-צפוי לחלוטין. בדצמבר האחרון דומה היה כי הימין הקיצוני משגשג בעוד שממשלת בלגיה התמוטטה על רקע משבר לגבי מדיניות הגירה. לקראת הבחירות בבלגיה, שיתקיימו ב-26 במאי, דומה היה כי השיח הציבורי כולו יעסוק בהגירה, בביטחון ובלאומיות. אלא שלא כולם נכונים לשחק את המשחק של הימין.
נוכח ניסיונות הממסד לתקוע טריז בין המאבק הסביבתי לזה החברתי, נכתב במניפסט שפרסמה תנועת סטודנטים למען האקלים: "אנחנו אומרים כן לצעדים נחוצים כמו מעבר לאנרגיה מתחדשת, אבל אומרים לא למיסוי לא הוגן על האזרח הפשוט".
מחאת האפודים הצהובים, שהחלה בשכנה צרפת, החזירה לדיון הציבורי בבלגיה את המיסים המופרזים המוטלים על מעמד העובדים ואת כוח הקנייה הנמוך שלהם. כמו שאומרים, כשיורד גשם בפריז, נוטף בבריסל. ועדי העובדים השיקו סמוך לשביתה הכללית את הקמפיין "הקרב על 14", כלומר למען שכר מינימום בגובה 14 יורו בשעה. השביתה של 13 בפברואר דרשה השתתפות רבה יותר של העובדים בעושר שהם עצמם מייצרים.
השילוב בין התנועות האדומות לירוקות הצליח להביא להישגים חסרי תקדים. בעוד שדיווחי האקלים המדאיגים ומזג האוויר הקיצוני לא הובילו לפעולות תקיפות נגד ההתחממות הגלובלית, ובעוד שמחקרים על אודות ממדי אי השוויון לא הצליחו להביא לדיון ציבורי רחב בנושא – תנועת האקלים והאיגודים המקצועיים הצליחו יחד לקבוע סדר יום חדש ולגייס עשרות אלפי שובתים.
שיתוף הפעולה היה חיוני ויעיל, מפני שלשתי התנועות יש אויב משותף. המעסיקים הגדולים אחראים להרס הטבע וגם לניצול עובדים. העובדים מבינים שלא יהיו מקומות עבודה על כוכב לכת מת, ופעילי הסביבה מבינים שמדיניות ירוקה שאינה צודקת חברתית – לא תגייס את הציבור מאחוריה.
יחד, פעילי האקלים והעובדים השובתים, יכולים באמת לעשות שינוי. היטיבה לבטא מסר זה טונברג בת ה-16 שהפכה סמל למחאת האקלים ברחבי העולם, בנאומה בפני נציבות האיחוד האירופי:
"זה ברור עתה שאנחנו צריכים פוליטיקה חדשה. אנו זקוקים לכלכלה חדשה, שבה הכל מבוסס על צמצום השימוש בפחמן. אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים דרך חדשה לגמרי. המערכת הפוליטית והכלכלית שיצרנו סובבת תחרות. אתה מרמה כל עוד אתה יכול, כי כל שחשוב הוא הניצחון. זה חייב להיפסק. אנחנו חייבים להפסיק להתחרות זה בזה. אנחנו צריכים לשתף פעולה ולעבוד יחד. עלינו לחלק את המשאבים שהעניק לנו כדור הארץ באופן צודק".
ג'וז ד'האז
הרשימה פורסמה במקור באתר ג'קובין ומתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
