יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג תוקף את ראש הממשלה בעקבות אירועי הדמים בירושלים ובגדה המערבית. המסר שלו ברור – נתניהו חלש בביטחון: "ממשלת נתניהו איבדה את השליטה על השטח ועל ביטחון אזרחי ישראל", כתב הרצוג (8.10) בחשבון הפייסבוק שלו, והציע צעדים חריפים ובראשם הטלת "סגר מוחלט על כל שטחי יהודה ושומרון". דברים דומים השמיע יו"ר מפלגת העבודה לכל אורך גל האירועים האחרון, "שוב נתניהו עושה קולות של עשייה במקום לעשות", אמר ב-24.9 כשתקף את נתניהו על כך שלא העביר את "חוק הטרור" מהר מספיק. ברגעים אירוניים במיוחד כמו זה, לא ניתן היה להבחין בין הביקורת של הרצוג לבין זו של נפתלי בנט – שאמר "כעת תם עידן הדיבורים, הגיעה עת מעשים" (1.10).
אופוזיציה רק בשם
למעשה, מבחירת השם "המחנה הציוני", דרך הסרטון בו חבריו של הרצוג מחיל המודיעין מתפארים בכך שראה את הערבים "מבעד לכוונת", ועד לתגובותיו לאירועים האחרונים, הרצוג מתחרה בנתניהו ובדומיו על קו מילטריסטי וימני.
השיקולים התועלתיים שמאחורי הצהרותיו של הרצוג ברורים. הוא פונה ימינה כדי לבסס את מעמדו בקרב מצביעי מרכז וימין. הוא מטיף ל"חיסול הטרור" במקום לרגיעה כדי להצטייר כביטחוניסט לקראת התמודדות עתידית אפשרית מול נתניהו. אבל הטקטיקה הזו נכשלת. הרצוג גם אינו מצליח ליצור לעצמו תדמית של ביטחוניסט ולהתחבב על אנשי הימין–המרכז, אך הוא מחזק בדבריו את הנחות הבסיס של ממשלת נתניהו במקום ליצור להן אלטרנטיבה.
באופן אירוני, נתניהו הוא זה שמצטייר כמתון כאשר הוא דוחה את הסיסמאות המלחמתיות של חברי הממשלה. השיקולים הטקטיים של הרצוג הופכים לפיכך אסון אסטרטגי. כאשר יו"ר מפלגת העבודה מדבר מתוך דף המסרים של נפתלי בנט, וכאשר שאר חברי מפלגתו שותקים במקרה הטוב או מצטרפים למקהלה במקרה הרע, יכול הימין לטעון שלשמאל אין דרך חלופית. האם ניתן להתלונן אחר כך על אלה הסבורים שאין אלטרנטיבה ל"ניהול הסכסוך", כלומר להמשך הכיבוש ולדיכוי שאיפות העצמאות הפלסטיניות?
אפשר גם אחרת
יו"ר האופוזיציה מועל בתפקידו, אבל ישנם אנשי אופוזיציה שמבצעים את תפקידם נאמנה. זהבה גלאון, למשל, הזהירה מפני הסלמה. היא יצאה נגד הריסות בתים בגדה המערבית ונגד אותה תאוות נקמה שמילאה תפקיד מכריע כל כך בסחרור לקראת מלחמת עזה (5.10).
איימן עודה (חד"ש, הרשימה המשותפת), שילב בדבריו גם התרעה מפני הידרדרות במצב וגם ניתוח של המצב ושל החלופה לו (5.10). מעבר למסרי הרגעה חשובים, הסביר יו"ר הרשימה, כי פעולות צה"ל ונוכחותו בגדה המערבית אינן תשובה לאלימות אלא הגורם הראשי לה. "הכיבוש והנישול לא יכולים להימשך ללא התנגדות", אמר עודה. "העם הפלסטיני לא יוותר על זכויותיו במולדתו גם אם הכיבוש יסלים את הטרור ואת הדיכוי. הפתרון ידוע – סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים המזרחית ומימוש כל הזכויות הלגיטימיות. זו הערובה היחידה לביטחון וליציבות של שני העמים".
הדברים פשוטים וידועים. אין בהם התחכמות טקטית, אלא קו מדיני יציב וניתוח ברור. ואם הרצוג אינו מסוגל לאמץ אותו, אם הוא אינו רואה לנכון לבקר את מדיניות הממשלה משמאל, אז ראוי שיפנה את כס יו"ר האופוזיציה לטובת אלה היכולים לתפקד כאופוזיציה.
טל מאיר גלעדי
