בצעד נדיר, החליט נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, בשבוע שעבר לבטל את סיורו בדרום-קוריאה, וזאת בעיקבות גל ההפגנות האנטי-אמריקאיות, שנערכו בשבועות האחרונים.
חברי פדרציית האיגודים המקצועיים בדרום-קוריאה (KCTU) הצטרפו למחאה האנטי-אימפריאליסטית והפסיקו את העבודה ב-230 מפעלים וקונצרנים גדולים ברחבי המדינה. כ-600 אלף עובדים, רובם פועלי תעשייה, לקחו חלק במחאה. ועדי העובדים בענקי הרכב, לרבות יונדאי, שבתו במשך יומיים כאות סולידריות עם המחאה הגוברת נגד ההסכם, שחתמה הממשלה לייבוא בשר בקר מארה"ב.
ההפגנות ההמוניות נגד ההסכם, הנערכות כבר כמה שבועות, גרמו למשבר פוליטי עמוק. הפופולריות של הנשיא, שנבחר ברוב גדול בדצמבר אשתקד, ירדה לשפל. כל הרפורמות הכלכליות שתכנן לי נבלמו כאשר רבבות מפגינים מדי ערב נגד הנשיא ומדיניותו הפרו-אמריקאית.
ההפגנות הנערכות בדרום-קוריאה בשבועות האחרונים גדולות אפילו מאלה, שנערכו ביוני 1987, כאשר התמלאה כיכר העיר סיאול במפגינים שקראו "דוקג'טאדו!" – "הלאה הדיקטטורה!", והובילו לסוף השלטון הצבאי בדרום- קוריאה.
לפי כתבת תחקיר שפירסם "הראלד טריביון", הסיבה להמוניות המחאות נעוצה ב"מיזוג האינטרנט עם החיבה המקומית להפגנות ברחוב".
בשנות ה-80, הרחובות סביב כיכר העיר בערו, וגז מדמיע התערבב עם פצצות תאורה. בהתנגשויות האלימות נטלו אז חלק סטודנטים ושוטרים. לדיקטטורה הצבאית היה אז אויב ברור: הם עצרו מנהיגים פעילי שמאל.
הקהל שמילאו אותם רחובות בשבועות האחרונים היה שונה. נראו בו נערים במדי בתי הספר, אימהות עם תינוקות בעגלות ואבות שנשאו את ילדיהם על הכתפיים. כולם שרו וצעקו סיסמאות שונות. הניסיון לגלות, מי עומד מאחורי ההפגנות נגד הממשלה – הגדולות ביותר שידעה דרום קוריאה בעשרים השנים האחרונות – הוביל את חוקרי המשטרה לאינטרנט. כיצד התארגנו ההפגנות באינטרנט?
באפריל, הסכים הנשיא לי להסיר את החרם בן חמש השנים על יבוא בשר בקר מארה"ב, למרות החשש שנפוץ במדינה ממחלת 'הפרה המשוגעת'. העניין הפך דיון חם ברשת: תחילה בקרב בנות עשרה, הגולשות באתרי מעריצים של כוכבי טלוויזיה, ואחר כך בפורום הפופולרי "אגורה" בפורטל דאום.
משתתפי הדיונים המקוונים האלה החליטו, בינם לבין עצמם, שהגיע הזמן לצאת לרחובות. וכך, כאשר תלמיד תיכון פירסם ב"אגורה" עצומה, הקוראת להדחתו של הנשיא לי, חתמו עליה 1.3 מיליון (!) תוך שבוע.
המשטרה נתפסה לא מוכנה, כאשר ב-2 במאי הגיעו למרכז סיאול אלפי צעירים, שיצרו קשרים ב"אגורה", ותיאמו את האירוע באמצעות הודעות טקסט. הצעירים, נרות בידיהם, קראו: "לא לפרה המשוגעת!".
תחילה, התעלמו התקשורת הממלכתית והממשלה מהמפגינים. ואולם המפגינים עצמם ערכו ריאיונות וצילמו תמונות וסרטי וידיאו בכיכר, והעלו אותם לבלוגים ולפורומים באינטרנט. אחד הסרטונים, המראה שוטרים מכים מפגינה, הסעיר את הציבור וגרם לאלפי אנשים נוספים לצאת לרחובות.
ככל שההפגנות התרחבו, הצטרפו למאבק גם המארגנים המסורתיים של ההפגנות נגד הממשלה: קבוצות אזרחיות, האיגודים המקצועיים המעמדיים ומפלגות השמאל. אך חברים ב"אגורה" ובקהילות מקוונות אחרות הצטרפו להפגנות תחת דגלים משל עצמם. עשרות אתרי אינטרנט בדרום-קוריאה מציעים שידורים חיים מההפגנות. כמה מהם אף מעסיקים שדרנים, המוסיפים פרשנות לדיווחים.
מומחים מכנים את התופעה הייחודית של ההפגנות בדרום-קוריאה בשמות כמו "דמוקרטיית רחוב", "פוליטיקה דיגיטלית" או "מפגיני ווב 2.0". אולם לא משנה כיצד מכונה התופעה, חשובות התוצאות: הנשיא לי וממשלתו הפרו-אמריקאית הגישו לפני שבועיים את התפטרותם לנשיא.
