הערבית בישראל, הממסד והתרופה

הלשון הערבית היא השפה הרשמית השנייה במדינת ישראל. העולם דובר הערבית על להגיה השונים מונה מעל ל400 מיליון בני אדם, ובתוכם אזרחי ישראל הערבים שהם כחמישית מאזרחי המדינה. המעמד הרשמי של הערבית, שנקבעו ב1922 השלטונות הבריטיים, פס מן העולם באופן בלתירשמי, שכן אינו משתקף במציאות הישראלית. לשון רשמית משמעה לשון המשמשת את המדינה בכל התחומים, ובייחוד את פרסומיה הרשמיים.

שינוי מעמדה של העברית לשפה הרשמית הבלעדית בישראל מעוגן בכמה יוזמות חקיקה לרבות חוק האזרחוּת, חוק סדר הדין הפלילי, תקנות סדר הדין האזרחי, חוק התכנון והבנייה, חוק הבחירות, תיקון פקודת הרופאים וחוק לשכת עורכי הדין. למרות תקנות קיימות המעניקות לערבית יחס שוויוני, כמו תקנות חובת המכרזים, הודעות אזהרה על אריזות תרופות ושילוט דרכים, אין עוררין על כך שלאמתו של דבר הלשון הרשמית היחידה בישראל היא העברית.

2018-04-23_200114

במדינות דולאומיות או רבלאומיות כמו בלגיה, פינלנד, קנדה, שוויץ או הודו, ישנן כמה שפות רשמיות. ישראל הרשמית, לעומת זאת, שואפת לבסס מדינת לאום של העם היהודי ולא מדינת כל אזרחיה, ובכך היא מתעלמת מהמיעוּט הפלסטיני הגדול החי במולדתו היחידה. עד עצם היום הזה, למשל, חל איסור על הגשת מסמכים הכתובים בערבית לבתי המשפט ואין אפשרות לקבל פסקי דין בשפה הערבית. הניסיונות לביטול מעמדה הרשמי הקבוע בחוק של הערבית חוזרים ונשנים מאז אמצע המאה ה-20. הבולט ביניהם – "חוק הלאום" שישוב לסדר יומה של הקואליציה בתום פגרת האביב בסוף החודש.

מצבה של הערבית בישראל, המדוברת והתקנית, בכי רע. רמת הוראתן במוסדות החינוך השונים בישראל מתדרדרת בהתמדה זה שבעים שנה. הערבית בישראל מתעברתת בקצב מואץ, והשפעת העברית חודרת עמוק לדפוסי הדיבור, לדפוסי הכתיבה ואף לדפוסי החשיבה של המיעוט הערביפלסטיני בישראל. מילים, צירופי מילים ומבעים עבריים שגורים בפי ערביי הארץ ובכתביהם, אך הם כספר החתום לגבי אחיהם בעולם הערבי.

לזקוקים עדיין להוכחת מצבה המעורער, העגום והנחות של הערבית בישראל, אבקש להזכיר את ההחלטה הטרייה הבאה: במארס הורתה הנהלת בית החולים רמב"ם בחיפה להשתמש אך ורק בעברית בין כתליו. יש לציין ששליש מ-4,000 עובדי המקום הם ערבים, כמו גם רבים ממטופליו. מה הייתה תגובת הרמב"ם, הנשר הגדול, הידוע בערבית בשם אבו עמראן מוסא בן מימון שערבית הייתה שפת אמו וכתב בה כמעט את כל חיבוריו, לו שמע את החלטת הנהלת ביה"ח הקרוי על שמו?

ראוי להזכיר, כי החלטות דומות בעניין איסור השימוש בערבית נתקבלו ברשתות ארומה וקפה קפה. זכור לרעה גם המקרה של הסרת שתי המילים הערביות מהלוגו של אוניברסיטת חיפה במלאות 60 שנה להיווסדה.

לאחרונה נזדמן לי לשהות למעלה משלושה שבועות רצופים בכמה אזורים במולדתי: בירושלים, בחיפה, במשולש ובגליל. שמתי לב, למשל, כי רבים מהמלצרים ומהעובדים במסעדות ובבתי המלון הם ערבים, אך מדברים עם הלקוחות בעברית או באנגלית. זאת על אף שעם לקוחותיהם נמנים ערבים. אפילו כשהלקוח פונה למלצר בערבית, האחרון עונה לו בעברית. כשסיפרתי על תופעה מדאיגה זו לאחד ממכריי האירופים החי בירושלים זה כמה עשורים, הוא הגיב בנחרצות: "אינך יודע שיש הוראה מגבוה שלא לדבר בערבית?!".

בפינלנד, ארץ מגוריי בשלושת העשורים האחרונים, ישנן שתי שפות רשמיות: פינית ושוודית. דוברי השוודית הם כ6% בלבד מהאוכלוסייה, אך זכותם להשתמש בה בכל הזדמנות מעוגנת בחוק. וחשוב מכך, זכות זו מיושמת בפועל.

מעמדה הנחות והפוחת של הלשון הערבית בישראל הוא פועל יוצא של מכלול גורמים: המתח הפוליטי והלאומי המתמיד בין ערבים ליהודים; יחס עוין מצד השלטון;, זניחה של ערבים רבים את לשונםהם והעדפת העברית והאנגלית המסמלות בעיניהם קדמה ומודרניות; היעדר אוניברסיטאות ערביות בארץ שיחרתו על דגלן את העלאת קרנה של הלשון הערבית; עִברות הערבית המדוברת.

הערבית נתפסת אצל רוב היהודים כלשון האויב, הזר. ברוב זה כלולים יהודים יוצאי ארצות ערביות שלשון אמם ערבית. ישראל הרשמית עשתה כמעט הכול כדי להתנער מהאזור שבו היא ממוקמת, ובייחוד מהלשון השלטת במזרח התיכון. לכן בפוגשו צעיר יהודי הדובר ערבית טובה, חושש בדרך כלל הערבי שהוא קרוב לוודאי איש מודיעין.

האוניברסיטאות אינן מכשירות מורים להוראת הערבית התקנית כלשון חיה. מטרתן העיקרית היא מחקרית, להציג את הערבית כגווייה, לנתחה מורפולוגית, תחבירית וסמנטית, לתרגמה לעברית אך לא לדבר ולכתוב בה. זה מעגל קסמים. דרושים מאמצים אדירים, יצירתיות, נחישות ודבקות במטרה כדי לפרוץ אותו. דומני כי אחת הדרכים האפשריות היא לעודד בוגרי תיכון שסיימו חמש יחידות בערבית בציון גבוה, האוהבים את הלשון הערבית, את ספרותה ואת תרבותה, ללמוד באחת משבע המכללות בארץ כדי להכשיר את עצמם להוראת הערבית כראוי בבתי ספר ערביים ויהודיים.

על דוברי הערבית וכותביה, ובעיקר על מוריה, משורריה, סופריה ומשכיליה מוטלת המשימה העליונה לשמור על הלשון מכל משמר, לפתחה, להרחיבה, להפיצה ולהגן עליה מהשפעות זרות ומיותרות. מן הדין שכל יום יהיה בחזקת יום הלשון הערבית, גם בעיריות ובמועצות המקומיות הערביות בישראל. על ועדת המעקב העליונה, על חברי הכנסת הערבים ועל חברי המכללות הערביות בנצרת ובבאקה אלע'רבייה להוביל מאמצים אלה. ומעל לכל יש להשקיע בגננות ובמורות בכיתות הראשונות בבית הספר כדי להנחיל את אהבת הערבית הכתובה והנשמעת.

אם תרצה ישראל אי פעם להשתלב חברתית ותרבותית במזרח התיכון, עליה לכבד את הלשון הערבית ואת דובריה הלכה למעשה. ובאשר למיעוט הערביפלסטיני בישראל, בלא לשון – אין תרבות ואין זהות לאומית איתנה.

חסיב שחאדה

פרופ' חסיב שחאדה מלמד בפקולטה לשפות שמיות באוניברסיטת הלסינקי ומומחה לחקר התרבות השומרונית. הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב