הגשמים בשבוע שעבר הרטיבו את הקרקע וכיבו, לרגע, את השריפות. סיכום מצוין של השבוע שעבר עלינו עד אז כתב חגי מטר ב'שיחה מקומית'. הוא הסביר כי בלהיטותם כי רבה להפוך את גל השריפות שפקד אותנו ל'אינתיפאדה', ירו לעצמם נתניהו ומרעיו ברגל. הם הבטיחו לפצות נפגעים של הצתות בזדון בידי פלסטינים על פי קריטריונים של נפגעי מלחמה וטרור. דא עקא שהמשטרה מתקשה עד כה למצוא אשמים פלסטינים, שהוכחו אשמתם ומניעם הלאומני. ברוח זו לעגה מודעת 'גוש שלום' ב'הארץ': "בזמן שהאש בערה, היה קל וזול להאשים את 'הערבים'. אבל עכשיו כשהנפגעים מבקשים פיצויים – זול עוד יותר לגלות שבעצם זה נגרם מרשלנות".
מי שניזון מ'הארץ' ומי שניזון מ'בשבע', החינמון הדתי הנקרא ביותר במדינה של המחנה הדתי לאומי, חי בשני יקומים שונים ונבדלים. 'הארץ' מסר נתונים שוטפים על מעצרי חשודים בהצתות במחוזות השונים בארץ ובשטחים הכבושים ולגבי שחרור חשודים ללא כתבי אשום. 'בשבע' לעומתו, חף מנתונים עובדתיים אבל כותב: "כל בר דעת קרא וראה תגובות רבות של ערבים ושונאי ישראל ששמחו לאידנו וקראו להמשיך ולהצית את ישראל" (חני לוז, 'בשבע', 1.12) .עורך העיתון, עמנואל שילה, כתב: "אמצעי החקירה ומאמצי ההפללה צריכים להיות חמורים לא פחות ואף יותר מאלה שננקטו כלפי התופעה השולית יחסית של 'תג מחיר'. הרס ביתם של מציתי בתים ויערות נראה צעד צודק ומרתיע, שראוי להישקל". החרה אחריו שלמה פיוטרקובסקי, הכתב המדיני של ב'שבע', שדרש מהמגזר הערבי (כולו) חשבון נפש: "חשוב יהיה להאזין היטב בתקופה הקרובה לשיח הפנימי בחברה הערבית, ולבחון, האם מתקיים בתוכה חשבון נפש שכזה. אם הוא לא יתקיים – תעלה השאלה האם היא אכן רואה במציתים עשבים שוטים או שמא בשבילה הם דווקא גידולי פאר". מי כפיוטרקובסקי יודע, הרי הוא בא מהמגזר שבו צמחו 'גידולי הפאר' גולדשטיין, יגאל עמיר, נערי 'תג מחיר' ואחרים.
מגדיל לעשות הקורא פישר מהתנחלות ברקן במכתב ל'בשבע': "גל ההצתות אינו דבר מבודד אלא חלק משרשרת פיגועים שמטרתם לדרדר את מדינת ישראל לתהומות […] גל ההצתות הגיע מיד לאחר דעיכתו של מסע הדקירות הרצחני, שהוא כשלעצמו החל זמן מה לאחר שהסתיים מבצע 'צוק איתן' […] הערבים דואגים ללא הרף כי בכל שעה תהיה ישראל מוטרדת ומותשת, והם מחליפים את שיטת הפגיעה מעת לעת. גם קריאות המואזינים […] וגם הנזקים העצומים שנגרמים לחקלאים היהודים עקב גניבות הם חלק מהותי מסדרת פיגועים אסטרטגיים שמטרתה היא הכנעת ישראל בשלבים." אצל פישר ה'כל כלול' והכל 'מזימה'.
זה היה מקבץ קטנטן בעיתון אחד, של מסע שנאה גזעני גדול ועקבי, מכוון ומשומן, שמוביל הימין בישראל בראשות נתניהו, ליברמן ובנט, לדה– לגיטימציה גורפת של כלל האוכלוסייה הערבית בישראל. מה הפלא שבאותו שבוע פנה ראש עירית באר שבע למשרד התחבורה בדרישה להפסיק את הכריזה בערבית באוטובוסי דן–באר שבע? בשבוע שעבר התחילו גם להרוס בתים באום אל–חירן, אבל מסדירים את ההתנחלות עמונה.
התעמולה הגזענית מאשימה בכל דבר רע שקורה בישראל את הפלסטינים בשטחים הכבושים ובישראל. סוג תעמולה כזה בדיוק נקט העיתון האנטישמי 'דר שטירמר' (ר' תמונה), שהחל להופיע בגרמניה ב-1923 והתקיים עד 1945. עורכו היה יוליוס שטרייכר וסיסמתו, שהתפרסמה בתחתית כל גיליון, הייתה "היהודים הם אסוננו!". שטרייכר האשים את היהודים במשבר הכלכלי שפקד את גרמניה, באבטלה ובאינפלציה, הוא האשים את היהודים בהדחה לזנות של נערות אריות טהורות גזע והחייה עלילות דם ישנות. כבר ב-1933, החל העיתון להטיף לחיסול היהודים. בתום מלחמת העולם השנייה, במשפטי נירנברג, הואשם שטרייכר בפשעים נגד האנושות והוצא להורג. גם הכהניסטים מפיצים סוג כזה של תעמולה: "אין ערבים אין פיגועים" או בנוסחה הכללית: "אין ערבים אין..X..". התפיסה המזימתית – הנטייה לראות בכל התרחשות פרי של כוונה של קבוצה זדונית מאורגנת – נפוצה מאד מאוד בישראל. זו תבנית מחשבה שקל מאד ליפול לתוכה. זו התבנית של הפרוטוקולים של זקני ציון.
בספרו 'השמדת יהודי אירופה', הסביר ההיסטוריון הגדול ראול הילברג, שכשם שהאמנסיפציה של היהודים באירופה הייתה תהליך של הכללתם והכנסתם לכל התחומים, המוסדות והיחסים החברתיים, כך היה התהליך של הדרתם מכל אותם מוסדותומכל היחסים החברתיים שלב הכרחי לקראת הוצאתם מכלל בני אנוש – התנאי להשמדתם. לאן מוליכה תעמולה כזאת כאן? לאן דוחקים נתניהו ובנט את הפלסטינים בישראל?
אבישי ארליך
