לאחר דיון ממושך, אישרה הממשלה (3.6) פה אחד את ההפרטה ("הרפורמה" בלשון האוצר וההסתדרות) בחברת החשמל. הדיון כלל עיסוק ממשוך בשאלה איך אפשר להגביל את זכות השביתה של עובדי חברות ממשלתיות, כך שלא יוכלו להתנגד להפרטות הבאות.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בהתייחסו לכך שהממשלה הסכימה למשוך את עתירתה לבג"ץ נגד "זכות העובדים לשבות בגין הרפורמה המבנית", אמר: "אנו לא מטפלים בשאלטר על המשק שמחזיקים בידיהם הוועדים הגדולים". בדיון הביע נתניהו אי שביעות רצון רבה מכך שהמתווה המוצע להפרטה עדיין "מותיר כוח רב בידי העובדים". עוד טען ראש הממשלה כי כבר 22 שנה, מרגע שנבחר לראשות הממשלה ב-1996, הוא מנסה לצמצם את כוחם של ועדי העובדים; לדבריו, "בלא הצלחה". "לפני 100 שנה היה צורך בוועדי העובדים, בשנים שבהן העסקה של ילדים הייתה נפוצה במשך שעות ארוכות", אמר נתניהו. "כיום, במקום להגן על העובדים, הם פוגעים בחברה עוד יותר. כיום צריך לשמור על האזרחים מפני הוועדים".
נתניהו ושרת המשפטים איילת שקד הציעו בדיון לנקוט צעדים כגון חקיקה מיוחדת או עתירה חדשה לבג"ץ במקרה של התנגדות עתידית להפרטות. עם זאת, לדברי מקורות שהשתתפו בדיון, ראש הממשלה אמר כי "מצב של רפורמה מהווה שיפור לעומת המצב הנוכחי, ולכן אף שיש בה בעיות, הוא יתמוך בקידומה".
משה כחלון, שר האוצר "החברתי" וידידו הטוב של יו"ר ההסתדרות, אמר בדיון: "אני הלכתי לבג"ץ נגד ההסתדרות, לא אתם. בזכות עתירה זו השגתי רפורמה טובה הרבה יותר". בידיעה שראתה אור למחרת ב"דה מרקר" (4.6), חזר נתניהו על עמדתו לפיה "יש יותר מדי כוח לוועדים השולטים בשאלטרים של המדינה". לדבריו, "הממשלה צריכה לקדם רפורמות שייטיבו עם האזרחים והשוק, אך ישנם ועדים המונעים רפורמות, וצריך לדון בשאלה כיצד ממשיכים עם ההגנה על זכות הממשלה לבצע רפורמות". ב"דה מרקר" דווח, כי בדיון עלתה האפשרות להגבלת הוועדים הגדולים בחקיקה, ושרת המשפטים שקד ציינה כי בשלהי כהונתה של הממשלה הקודמת קידמה הצעת חקיקה בסוגיית בזק.
חמאס והעבודה המאורגנת
כולם זוכרים את ההודעה שפרסם נתניהו בעיצומו של יום הבחירות האחרון – "הערבים נוהרים לקלפיות". לא שכחנו גם את סרטון תעמולת הבחירות של הליכוד ממרס 2015 שכלל השוואה בין העובדים המאורגנים לאנשי חמאס.
בסרטון, המדמה קבוצת תמיכה, נראים עובד בנמלים, עובדת ברשות השידור, בעלי חברת סלולר לשעבר ופעיל חמאס, וכולם נזכרים כאלה שניזוקו מ"הישגי נתניהו".
הסרטון עורר אז סערה גדולה והליכוד נאלץ לגנוז את התשדיר במהירות שיא. עתה, נשמעו רק אי אלה מחאות נוכח המתקפה המחודשת נגד העבודה המאורגנת. בקרב שרי ממשלת הימין קיימת אחדות דעים בדבר הגבלת זכות השביתה וקידום מדיניות ההפרטה על חשבון העובדים.
במאמר המערכת של עיתון "הארץ" (5.6), שמשום מה נתפש כ"שמאלני", הובעה תמיכה גורפת בעמדות הימין שבשלטון: "יש מקום לאפשר לממשלה להמשיך ולקדם רפורמות תחרותיות, כפי שעשו בנמלים וכפי שעושים עתה בחשמל, מבלי שלוועדי העובדים המונופוליסטיים תהיה זכות למנוע זאת. שינוי מבני אינו יכול להיות עילה לשביתה. לעובדים יש זכות לשאת ולתת על הפיצוי המגיע להם בגין חשיפתם לתחרות, אבל מניעת תחרות היא מחוץ לתחום". עוד נכתב במאמר המערכת שגיבה את מדיניות הממשלה הניאו–ליברלית: "נתניהו תומך בהצעה לבוררות חובה, במקום זכות שביתה בשירותים חיוניים, זאת בדומה למצב הנוהג ברבות מהמדינות הדמוקרטיות. במערכת יחסי העבודה הקיימת בישראל, מוטב יהיה לאמץ מודל דומה."
מילא אי הדיוקים הרבים במאמר, שכן זכות השביתה ברוב המדינות הקפיטליסטיות היא חלק מהותי מזכויות היסוד של האזרח במסגרת החוקה. העיקר הוא הלגיטימציה המוענקת בו לריסוק העבודה המאורגנת וזכות השביתה.
מול קונצנזוס כה רחב נגד זכויות העובדים, כתב עורך האתר ההסתדרותי "דבר ראשון", שי ניב (7.6): "איפה יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, אתם שואלים את עצמכם? הרי הפצצה הכי גדולה שנזרקה השבוע היא זו של ראש הממשלה, ועליה גבאי לא חשב להגיב. אבל מילא גבאי, שמהרגע הראשון ביקש להתרחק מהוועדים כי בתפישת עולמו הם רק מזיקים לתדמית הנקייה שלו (גם זה לא ממש עזר לו לפי הסקרים). העניין הוא שאף אחד מחברי האופוזיציה לא חשב להשיב אש לדברי נתניהו, אפילו כאלה המזוהים יותר עם העובדים. איפה איציק שמולי? מיכל בירן? איפה יוסי יונה? ראש ממשלה שולח חץ נגד העבודה המאורגנת ותנועת העבודה שותקת. איפה מרצ? מהיו"ר זנדברג אין באמת ציפיות, אבל מה עם אילן גילאון 'האדום'? מישהו שמע?". מוטב גם לשאול אם מישהו שמע את יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, יוצא חוצץ נגד ממשלת הימין ועמדותיה.
אפרים דוידי
