העובדים השכירים הערבים משלמים מחיר כלכלי וחברתי כבד עקב המדיניות והפרקטיקה המתמשכות של אפליה. 75 שנים חלפו מאז פרסמו הבריטים ב-1938 נתונים על אודות הפערים בשכר בין פועלים יהודים וערבים ועד לפרסום הנתונים על הפערים האלה בשנתון הסטטיסטי 2013, והדמיון בין הנתונים חושף את השיטתיות הטמונה באפליה מתמשכת, המעוגנת במשטר החברתי.
הפגנה של עובדים ערבים ויהודים מול הכנסת נגד סגירת "עוף העמק", מארס 2009 (צילום: אקטיבסטילס)
השוואה של הפער הלאומי בשכר הממוצע ששולם בשנות ה-30 של המאה ה-20 לפועל מתכת – מקצוע מתקדם ומועדף באותה תקופה, לבין הפער הלאומי בשכר ששולם בתחילת העשור השני של המאה ה-21 לבעלי השכלה של 16 שנות לימוד ויותר – רמת השכלה גבוהה ומתוגמלת בשוק העבודה העכשווי, העלתה את התוצאה הבאה:
לפי נתוני הממשלה הבריטית בפלשתינה, ב-1937 היה שכרו של פועל מתכת ערבי 69% משכרו של פועל מתכת יהודי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2012, היה שכרו של עובד ערבי בעל השכלה של 16 שנים ויותר – 66% משכרו של עובד יהודי בעל השכלה דומה. לכך אפשר להוסיף, כי לפי נתוני הלמ"ס, ההכנסה הממוצעת לחודש עבודה של שכיר ערבי ב-2012 הייתה 62% מהכנסתו הממוצעת של שכיר יהודי.
הדמיון הרב בין נתוני הפער הלאומי בשכר אינו מקרי. הוא מלמד, כי התמורות הכלכליות והחברתיות העמוקות, שהתחוללו במהלך 75 שנה, לא הובילו לביטול האפליה של השכיר הערבי, אלא גלגלו אותה גם לעבר מקצועות הדורשים מיומנות והשכלה גבוהה. גם במדינת ישראל של המאה ה-21 נשתמרו בשוק העבודה סימני היכר של ניצול קולוניאלי המקבע פערים כלכליים לפי מוצא, וזאת בתנאים של עלייה כללית ברמת ההכנסה ושינויים מהותיים בהרכב הענפי והמקצועי של השכירים. הקפיטליזם הישראלי, כממשיכו מבחינות רבות של הקולוניאליזם הבריטי, משמר את מעמדם הנחות של העובדים הערבים ואת השכר הנמוך יחסית שהם משתכרים משום שהם ערבים.
העיסוק התקשורתי בשילוב ערבים בהיי–טק, שנעשה אופנתי בעשור השני של המאה ה-21, אינו מעיד על צמצום בפערי השכר ובבידול בעיסוקים של יהודים וערבים. מחסור במהנדסים ובמומחי תוכנה, כמו גם ביקוש גובר לעובדים במקצועות הרפואה, מדרבן חברות אחדות וגורמים בממסד הישראלי לתור אחריהם גם בקרב אזרחים ערבים. אולם שינויים אלה לא חוללו תמורה מהותית במציאות ובמדיניות, הממשיכות לשכפל את המבנה המעמדי–חברתי.
מחפשי עבודה ערבים, נשים וגברים, מוצאים תעסוקה במידה מכרעת כפועלים מקצועיים ולא מקצועיים בבנייה ובתעשייה, כזבניות וכקופאיות, במרכזי שירות ותיקונים, בשירותי אירוח ומזון. לעומת זאת הם משתלבים בהיקף מוגבל במקצועות אקדמאיים, ובמיוחד באלה המדעיים–טכניים. לכך אחראים האבטלה, ממדי העוני והפערים העמוקים ברמת החינוך ובתקציב החינוך ביישובים הערביים, כמו גם הדרה לאומית שנותרה חריפה בשוק העבודה.
לפער הלאומי בשוק העבודה יש מחיר חברתי כולל. מצג רעיוני–פוליטי הרואה את חזות הכל בלאומיות ודוחה את אחדות הפועלים באשר הם פועלים, ללא הבדל מוצא, פוגע בכלל השכירים, לרבות בעובדים היהודים. לפי הנתונים הרשמיים, בעשור 2012-2002, גדל השכר הריאלי של כלל השכירים בישראל ב-2.5% בלבד. היו לכך סיבות מבניות, הקשורות בריכוזיות הגדלה של ההון, בהעמקת החיבור בין הון לשלטון ובהחלשת ארגוני העובדים. אך להצלחת המסע להקפאת שכר העובדים מסייע גם שוק העבודה, שכן שכר מופחת לערבים (וגם לנשים, למהגרי עבודה) מאפשר למעבידים לבלום העלאת שכר גם ליהודים.
הקפיטליזם כמשטר כלכלי–חברתי, יצר בעשורים האחרונים מציאות רב–לאומית מבחינת תנועת ההון בין הארצות ופעילות תשלובות הענק בארצות שונות, אך לא ביטל בשום מקום את המדינה ואת הלאומיות הכרוכה בה. המטרה של המערכה נגד האפליה היא בנייתה של אחדות מעמדית של עובדים יהודים וערבים, של כלל השכירים. מקום ייחודי בכלל נושאי השינוי בקרב העובדים בארץ תפסה המפלגה הקומוניסטית, שנוסדה בשנת 1919 ופעילה מאז ברציפות עם השכירים ולמענם. קומוניסטים היו מעורבים בהתארגנות המשותפת של פועלי הרכבת, ערבים ויהודים, בשנות ה-20. לאחר שהנהגת ההסתדרות, שמנעה מפועלים ערבים להיות חברי הסתדרות, גם החליטה על שלילת חברותם של הקומוניסטים בהסתדרות (1924), יזמו הקומוניסטים הקמת איגוד מקצועי יהודי–ערבי משותף בשם "תנועת איחוד". תנועה זו פעלה שלוש שנים, עד שהבריטים אסרו את פעילותה וסגרו את המועדונים שלה. בשנות ה-40 פעלו הקומוניסטים לארגון הפועלים הערבים והיהודים, שהועסקו במחנות הצבא הבריטי, ובהמשך יזמו את הקמת קונגרס הפועלים הערבים והנהיגו את מאבקיו. אחרי כינונה של מדינת ישראל, המשיכו הקומוניסטים במערכה לקבלת הפועלים הערבים להסתדרות, ובהמשך – להקמת מועצות פועלים נבחרות ביישובים הערביים.
בשנים האחרונות, עם הריכוז הגובר של ההון וההפרטה של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים, נפגשים תחת הגג של אותה חברה מאות ואלפי שכירים יהודים וערבים. מצב זה הניב (שלא לפי ציפיות בעלי ההון), מערכות משותפות בעלות עוצמה של עובדים יהודים וערבים למימוש זכות ההתאגדות ולחתימה על הסכמים קיבוציים (פלאפון, סלקום–נטוויז'ן, הוט).
תמר גוז'נסקי
קטעים מספרה החדש של תמר גוז'נסקי "בין נישול לניצול, שכירים ערבים – מצבם ומאבקיהם" (פרדס הוצאה לאור, 2014) העומדים להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב
