הנשק הישראלי מגיע לרחבי העולם, ובמספרים גדלים והולכים: ישראל היא יצואנית הנשק הגדולה בעולם יחסית למספר תושביה – כך עולה מדו"ח מכון שטוקהולם לחקר השלום הבינלאומי (SIPRI) שראה אור בשבוע שעבר (12.3). לפי הדו"ח, ארה"ב, רוסיה, צרפת, גרמניה, סין, בריטניה וספרד מקדימות את ישראל בחלקן מסך הסחר בנשק בעולם, אך כולן מדיניות בעלות אוכלוסייה גדולה במיוחד בהשוואה לאחרונה. חמש המדיניות הראשונות בטבלה מרכזות כ-74% מייצוא הנשק העולמי. לפי הנתונים, המדינות מגדילות את יצוא הנשק שלהן, פרט לסין שחלקה בסחר הנשק העולמי יורד בהתמדה.
מהדו"ח עולה כי הרוכשות הגדולות של הנשק הישראלי הן הודו, וייטנאם ואזרבייג'ן. בחמש השנים האחרונות, גדל יצוא מערכות הנשק הישראליות ב-55% לעומת חמש השנים שקדמו להן. זה הגידול המואץ ביותר בין המדינות הממוקמות בעשירייה הראשונה. 49% מהנשק הישראלי שנמכר בעולם בין 2013 ל-2017 הגיע להודו, 13% – לאזרבייג'ן ו-6.3% – לווייטנאם.
המל"ט המתאבד "הארופ" הישראלי (צילום: התעשייה האווירית)
היחסים הקרובים שנרקמו בשנים האחרונות בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הימין ההודית מצאו ביטוי גם בסחר הנשק. בשנה האחרונה, בביקור ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בארץ ובביקור הגומלין האחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו במעצמה האסיאתית, הושם הדגש במכירות הנשק רבות ההיקף של ישראל להודו: טילי ברק להגנה אווירית, מל"טי איתן, פודי תקיפה וניווט וכן עסקאות מתהוות למכירת מערכות פלקון לשליטה אווירית וטילי נ"ט.
המל"ט המתאבד
לפי מכון שטוקהולם, זינק הייבוא הצבאי ההודי מישראל ב-285% בחמש השנים האחרונות לעומת פרק הזמן שבין 2008 ל-2012. בין היתר, סיפקה ישראל להודו ולאזרבייג'ן "מל"טים מתאבדים". בעבר דווחה התקשורת כי בקרבות בין אזרבייג'ן לארמניה נעשה שימוש במל"ט "הארופ" הישראלי, המוגדר ככזה.
מכירות הנשק הישראלי לאזרבייג'ן חוללו אף הן סערה. נגד חברת המל"טים אירונאוטיקס נטען, כי לבקשת צבא אזרבייג'ן ביצעה "הדגמה חיה" של התקפת מל"ט מתאבד מתוצרת החברה על עמדה של צבא ארמניה. בהמשך נפתחה נגדה חקירה בלהב 433 בשיתוף משרד הביטחון. על כל פרטי החקירה ושמות החשודים הוטל צו איסור פרסום גורף, למעט הודעת המשטרה לפיה "נגד חברת אירונאוטיקס מתנהלת חקירה בקשר לעסקה מול לקוח מהותי".
בצדה השני של המשוואה, ייבוא נשק ממדינות זרות, נמצאת ישראל במקום ה-17 בעולם. מדינת ישראל הגדילה את ייבוא הנשק שלה ב-125% בחמש השנים האחרונות לעומת חמש השנים שקדמו להן. ארצות הברית אחראית ל-60% מהנשק הזה, כולל הספקת תשעה מטוסי F-35 (ועוד 41 שיועברו בעתיד). גרמניה (30%) מסרה שתי צוללות, אליהן יתווספו שלוש שעליהן סוכם אשתקד בהקשר של "פרשת הצוללות". איטליה, ספקית מטוסי האימון של חיל האוויר הישראלי, במקום השלישי עם 10%.
בסך הכול, נרשם בתקופה הנסקרת גידול של 10% במכירות העולמיות של נשק. היעד של כשליש ממכירות הנשק היו מדינות המזרח התיכון, בראש ובראשונה סעודיה. ייבוא נשק לאזור הוכפל בחמש השנים האחרונות, בהמשך למגמה דומה בחמש השנים שקדמו להן.
ארה"ב, יצואנית הנשק הגדולה ביותר, הגדילה את המכירות
ב-25%. היא מכרה נשק ללפחות 98 מדינות, ובסך הכול תופסות מכירותיה כשליש מהמכירות בעולם כולו. המכירות של רוסיה, מספר 2, דווקא קטנו ב-7%. ייצוא הנשק האמריקני, תחת ממשלי אובמה וטראמפ, היה בין השנים 2013 ל-2017 גדול ב-58% מהייצוא הרוסי.
סוחרי המוות והפרטת תעש
ובחזרה לישראל. "אלביט מערכות נרתמה לסייע במימון מסע ה-70 למדינת ישראל, המתקיים בהשתתפות ארגונים חברתיים וחינוכיים שונים, ביניהם: מכינות קדם צבאיות, גרעיני שנות שירות, תלמידי תיכונים ובתי ספר ותנועות נוער, אשר יצעדו בכל יום לאורכה של מדינת ישראל, כאשר הם נושאים את דגל ישראל ודגל המסע". כך נכתב בהודעה לעיתונות שמסרה בשבוע שעבר (11.3) חברת אלביט מערכות שבבעלות מיקי פדרמן.
בעידן ההפרטה אין להתפלא שיצרן נשק לוקח על עצמו מימון של חגיגות ה-70 למדינה. לאלביט יש סיבות רבות לחגיגה, ולבעליה – סיבות נוספות לחייך כל הדרך אל הבנק:
המדינה החוגגת 70 החליטה להעניק לאלביט ולבעליה צ'ופר בדמות הפרטת התעשייה הצבאית (תעש) הוותיקה. העסקה כזו: אלביט תעניק כמה מאות אלפי שקלים לחגיגות, ואילו המדינה תעניק לה את התעשייה צבאית על מפעליה ומרבית קרקעותיה.
ב-10 במארס הודיע שר האוצר משה כחלון כי משרדו השלים את המו"מ על מכירת תעש לסוחר הנשק ובעל רשת מלונות "דן" פדרמן במחיר של 1.8 מיליארד שקל. חשוב לציין כי החשבת הכללית לשעבר באוצר, מיכל עבאדי בויאנג'ו, התנגדה למהלכים אלה מפני שלטענתה אפשר היה למכור את תעש במחיר הגבוה מ-2 מיליארד שקל.
פדרמן אף קיבל מהמדינה "הלוואת מוכר" בסך 400 מיליון שקל. החשב הכללי במשרד האוצר דהיום, רוני חזקיהו, אפילו ביקש לאשר לפדרמן הלוואה גדולה יותר, אלא שהיועצים המשפטיים באוצר התנגדו לכך. הם גרסו כי מדובר יהיה בשינוי מהותי בתנאי העסקה, והסכימו לבסוף לאשר הלוואה (שתוחזר או לא) סכום של 400 מיליון שקל "בלבד".
את גודלה של ההלוואה הציגו באוצר כתנאי הכרחי שדרשה אלביט לצורך חתימה על העסקה. כך המדינה מעניקה לאלביט את מניות תעש אבל לא מקבלת את מלוא התמורה הכספית עבורן ("דה מרקר", 12.3).
לפי "גלובס" (11.3), נמשכו ההליכים להפרטת תעש זמן רב כשברקע גיבשה החטיבה הביטחונית שבמשרד מבקר המדינה דו"ח חריף בעניין ליקויים בתהליך קבלת ההחלטות במסגרת ההפרטה. דו"ח מבקר המדינה צפוי להתפרסם.
חברת אלביט הופכת, בעקבות הפרטת תעש, לספק של כ-30% מהרכש של משרד הביטחון ושל כ-40% מהרכש היבשתי של צה"ל. חגי עמית ("דה מרקר", 13.3) כתב: "ניתן לומר בביטחון כי המיזוג הזה לא יגביר את התחרות על המכרזים של משרד הביטחון, אלא ירחיב את המקרים שבהם אלביט מקבלת מעמד של ספק יחיד במגעיה עם משרד הביטחון ויגדיל את מספר בכירי צה"ל שעוברים לעבוד באלביט יום אחרי שהם מסיימים את תפקידם במערכת הביטחון".
ומה עם עובדי תעש? סביר להניח שרובם "יפרשו".
מ.א.
