בהופעתה, שפורסמה באתרים רבים, התפלמסה העיתונאית החוקרת נעמי קליין (מחברת רבי המכר "נו לוגו" ו"דוקטרינת ההלם")עם משנתו ועמדותיו של מילטון פרידמן, שעל שמו מתכוונים להקים מוסד מחקר באוניברסיטת שיקאגו.
בהתייחסה למשבר הכלכלי הנוכחי, ציינה קליין, כי הכאוס הכלכלי, שהשתלט על וול סטריט והתפשט ברחבי ארה"ב, אינו סתם עניין של רדיפת בצע ושחיתות של מנהלים. מאז ימי רייגן, ניהל הממשל האמריקאי מדיניות, אשר שחררה את הכוחות תאבי הבצע מכל פיקוח ויצאה נגד תפקיד הממשלה להגן על האזרחים מפני רודפי הבצע. מדיניות זו הייתה 'תנועת השחרור' המוצלחת ביותר בזמננו – התנועה לשחרור ההון מכל הבלמים לגבי הצבר ההון.
האידיאולוגיה הפונדמנטליסטית בדבר שוק החופשי מכל מעורבות ממשלה, לה הטיף מילטון פרידמן, נחלה הצלחה מבחינת המטרות, שהיא הציבה לעצמה: היא חיזקה בצורה חסרת תקדים את העשירים במלחמתם נגד העניים, וכעת, על רקע המשבר, העניים מתחילים להשיב מלחמה שערה.
תלמידיו של פרידמן, ציינה קליין, המשיכו את דרכו בהדגישם, כי כלכלה היא בכלל מדע מדויק, כמו מתמטיקה ופיסיקה, ולכן אין לכלכלה קשר לחברה ולפוליטיקה. מתוך גישה זו, שללו את זכותם של האזרחים לגבש עמדה ולהתערב בתחום הכלכלה.
אך גם גישה זו קורסת, לפחות באמריקה הלטינית, שם שמים המשטרים בשורה של ארצות את הדגש בפיתוח הדמוקרטיה, במעורבות גדלה של הציבור בכתיבה מחדש של החוקה. כאשר שאלו את רפאל קוראה, לאחר שנבחר לנשיא אקוואדור, מהי תוכניתו הכלכלית, השיב: "אינני חסיד של תוכניתו של מילטון פרידמן".
לדעתה של קליין, המשבר הנוכחי אינו מסמן את סופו של הפונדמנטליזם של השוק, שמשל בכיפה בעשורים האחרונים. אלה שזכו בחוזים שמנים לאספקה לצבא, ואשר בתמורה שילמו בעין יפה למערכת הבחירות של בוש, לא ויתרו על שאיפתם להשיג רווחים גבוהים, ולכן הם מחפשים כעת תחומים אחרים לעסקותיהם.
ממשל בוש, שהשיג את אישור הקונגרס לתוכנית שכונתה "תוכנית הצלה", ואשר תעלה 700 מיליארד דולר, מכשיר את הקרקע למדיניות "ריפוי בהלם" בארה"ב עצמה. מדיניות זו מבוססת על העברת מלוא כובד המשבר לכתפיהם של האזרחים הממשל יודיע, למשל, כי בשל ההוצאות ל"הבראת המגזר הפיננסי", אין לו כסף לממן את הביטוח הסוציאלי, ולכן חייבים להפריטו – דרישה שכבר עלתה.
כדוגמא לפעילות הממשל במצב משברי, מביאה קליין את מה שקרה בניו אורליאנס לאחר ההרס, שזרעה הסופה קתרינה: סגרו בה את בית החולים היחיד, אשר העניק טיפול לחסרי ביטוח רפואי, ואת פרוייקט הבנייה הציבורית. קליין הזכירה, כי באחד המאמרים האחרונים שכתב לפני מותו (ב-2006), הציע מילטון פרידמן לנצל את המצב שנוצר בעיקבות קתרינה, כאשר ילדים, הורים ומורים נודדים ברחבי ארה"ב, כדי לבצע רפורמה במערכת החינוך…
להערכתה של קליין, הבועה הגדולה הבאה תתפתח בתחום התשתיות. הממשל האמריקאי, שימשיך לחשוב שתפקידו להבטיח רווחים מירביים להון, ואשר יהיה מחויב להעברת מאות מיליארדי דולרים להון, יפעל להפרטה מסיבית של התשתיות – כבישים, גשרים ועוד. אך אלה, שלהם יפריטו את התשתיות, יהיו אותם אלה שאחראים לבלגן הנוכחי בפיננסים. בהקשר זה ציינה קליין, כי במסגרת "פתרון" המשבר, מעודד הממשל השתלטויות של בנקים גדולים על בנקים גדולים אחרים, והצפי הוא, שבעתיד ישלטו על כלכלת ארה"ב כולה שלושה בנקים ענקיים.
בסיום דבריה הצביעה קליין על ההבנה המתרחבת, כי המשבר הכלכלי הוא עניין מעמדי-חברתי. בהדרגה נגוזה התפיסה, ששלטה בכיפה כמה עשרות שנים, כאילו כל מי שיש לו חיסכון או מניות הנסחרות בבורסה – נהנה מהשוק החופשי. ברק אובאמה, המועמד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, מדבר בנאומיו על כך, שהמשבר הוא פועל יוצא של דה-רגולציה ושל ההשקפה, לפיה אם העשירים מתעשרים, העושר גם מטפטף למטה, לעניים. הסקרים מלמדים, כי אמירות אלה מוסיפות לו תמיכה ציבורית.
הבחירה ברורה, מציינת קליין: לאובאמה יש תוכנית לביטוח בריאות לכל ילד בארה"ב, שעלותה 80 מיליארד דולר. ממשל בוש כבר שילם 85 מיליארד דולר להצלתה של חברת הביטוח הגדולה בעולם, AIG.
