אקדמיה לשוויון הצטרפה לפנייתם של סטודנטים וסטודנטיות ערבים-בדואים, תושבי כפרים בלתי מוכרים בנגב, המתריעים מפני הפגיעה בלימודיהם בשל המעבר להוראה מקוונת. גם תא חד"ש באוניברסיטת בן גוריון ויו"ר הסטודנטים של חד"ש הארצית, טארק יאסין, שיגרו מכתבים דומים להנהלת האוניברסיטה. מאקדמיה לשוויון נמסר ש"לצד המאמצים להמשיך את שגרת הלימודים בימים קשים אלו, אנו קוראות לכל המוסדות האקדמיים לשים לב לאוכלוסיות שאינן נגישות לקורסים מקוונים ולמצוא פתרונות תוך דיאלוג והקשבה לצרכים השונים".
במכתב לראשי אוניברסיטת בן גוריון בנגב כתבנו בין היתר ש"ככל אסון טבע, מגפת הקורונה טיבה שהיא מחריפה אפליה ואי-שוויון קיימים, ומטילה עומס בלתי פרופורציוני דווקא על אוכלוסיות מוחלשות. הכפרים הבלתי מוכרים בנגב מהווים דוגמה מובהקת לסכנה זו. כפרים אלה קיימים ברובם מלפני קום המדינה באזור 'הסייג' שיועד ל'ריכוז' הבדואים בצפון-מזרח הנגב. חלקם כולל בדווים שגורשו מכפריהם המקוריים באזורים אחרים. מדיניות זו לוותה באיסורים דרקוניים על בנייה והתיישבות קבע, שכתוצאה ממנה צמחו כפרים רבים שאינם מוכרים על ידי רשויות המדינה ואינם זוכים לשירותים מינימליים מידיה, כולל תשתיות יסוד. במהלך השנים חלו שינויים מועטים במצב זה, ומצוקת תושבי הכפרים הללו נותרה כשהייתה. אוניברסיטת בן-גוריון מחויבת לפיתוח הנגב לטובת כלל תושביו, וחלה עליה החובה להבטיח, גם לעת מתן פתרונות זמניים למגפת הקורונה, שפתרונותיה לא יוסיפו על מצוקת הסטודנטים הבאים בשעריה ועל אי-השוויון המובנה בקרב אוכלוסיות הנגב. אנו מודעים לפעולות ויוזמות שונות בעניין זה באוניברסיטה ומברכים על כך. עם זאת, אנו רואים לנכון להצטרף לדרישתם המוצדקת של הסטודנטים והסטודנטיות תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. על האוניברסיטה להבטיח שלימודיהם לא ייפגעו כתוצאה מן הנסיבות שנוצרו".
אקדמיה לשוויון דורשת מהאוניברסיטה הדרומית לפתוח את שעריה, "גם בימים אלו, ולאפשר שימוש במערך כתות המחשבים הקיימות באוניברסיטה, תוך הקפדה על שמירת מרחק פיזי מאדם לאדם, על מנת להנגיש את הקורסים המקוונים לתלמידים מאוכלוסייה זו. כל זאת בשיתוף עם הסטודנטים והסטודנטיות עצמם, ומתוך קשב לצרכיהם המיוחדים".
